מחוזי תל אביב: דק־על־דק עד־אין־נבדק

השופטת סיגל יעקבי מבית המשפט המחוזי בתל אביב אישרה צו מניעה, לבקשתה של חברת נדל"ן, שיאסור על חברה חדשה שהקים עובד לשעבר ובחר בשם דומה. השופטת קיבלה את טענת המבקשת, שלפיה הבחירה בשם הדומה נעשתה על מנת להטעות את הציבור לחשוב שמדובר באותה חברה.

מאת: שלמה בוצ'צ'ו, מגזין בית המשפט

בשנת 2011 הקומה החברה "ס.א. ישראל־אירופה יזמות ושיווק נדל"ן בע"מ", ומאז עסקה בהתחדשות עירונית. לאחרונה פרץ סכסוך בינה ובין המנהל לשעבר שלה, שעזב והקים חברה חדשה בשם "קבוצת ישראל אירופה התחדשות עירונית בע"מ".

בבקשה לצו מניעה שהוגשה נטען, בין השאר, שבחירת השם מטעה את הציבור. מאז נוסדה החברה היא מוכרת בשם המסחרי "קבוצת ישראל אירופה", וזהו גם השם של דף הפייסבוק העסקי שלה. על בסיס כך טענה החברה כי השימוש במילים "קבוצת ישראל אירופה" בשמה של החברה החדשה מבלבל לקוחות פוטנציאליים. עוד נטען כי נסיבות רישומה של החברה החדשה מלמדות שהיא מנסה להתחזות בכוונת מכוון ולכן יש למנוע זאת ממנה. מנגד טענה הנתבעת כי לחברה החדשה אין בלעדיות על השם "ישראל־אירופה", ולמעשה מדובר בכשמות שונים לחלוטין שניתן להבחין בהבדלים ביניהם בקלות. לשיטתה, חשש קטן ובלתי מבוסס להטעיה לא מצדיק נקיטת סנקציה חמורה של שינוי שם.

השופטת סיגל יעקבי מבית המשפט הכלכלי בתל־אביב קבעה כי במקרה זה מתקיימים שלושת המבחנים שנקבעו בפסיקה כדי לקבוע האם שמה של חברה הוא מטעה באופן המנוגד לחוק החברות, ובעקבות כך ניתן להורות על שינויו: המבחן הראשון, "מבחן המראה והצליל", קובע כי צמד המלים "ישראל־אירופה" מקושר באופן אסוציאטיבי לשמה של התובעת דווקא, ובנסיבות אלה הכנסת המילים הללו לשמה של הנתבעת מטעה. המבחן השני, "סוג הסחורות וסוג הלקוחות", קובע ששתי החברות עוסקות באותו תחום ופונות לקהלי יעד דומים, באופן שמגביר את סכנת ההטעיה הנובעת מהדמיון בין השמות. השופטת יעקבי ציינה שאומנם חזקה על אדם המתקשר בעסקת התחדשות עירונית כי יבדוק לעומק את פרטי העסקה, לרבות שם החברה, באופן שמפחית את החשש מפני הטעיה – אלא אי אפשר לנתק את המבחן השני מהמבחן השלישי – שעוסק ביתר נסיבות המקרה ובפרט בעובדה שמייסד החברה הנתבעת שימש עד סמוך להקמתה כמנהל בחברה הוותיקה.

בפסק הדין קבעה השופטת כי ברור שפעולתו של המנהל לשעבר "להקמת חברה בשם הכולל את המילים ישראל אירופה ובכלל זה הבחירה בשם 'קבוצת ישראל אירופה' נועד כדי ליצור בקרב הציבור את הרושם כי מדובר באותה חברה או למצער חברה הקשורה אליה". לפיכך נקבע שהשם דומה עד כדי הטעיה והוא צו האוסר על הנתבעת להמשיך ולהתקרא בשמה או בשם אחר הכולל את המלים "ישראל־אירופה".