עובד לא יכול לוותר על זכויותיו

השופט אלעד שביון מבית הדין לעבודה בתל אביב פסק כי עובד בן 75 שעבד בעברו כרתך במפעל תאורה זכאי לקבל את הזכויות הסוציאליות בשווי עשרות אלפי שקלים, למרות שבסיום עבודתו חתם על הסכם שלפיו אין לו טענות כלשהן כלפי המפעל

מאת: מגזין בית המשפט

התובע החל לעבוד בתוך רתך במפעל בסמוך לעלייתו לישראל מברית המועצות לשעבר. כאשר הגיע לגיל פרישה הוא פוטר אך בהמשך חזר לעבוד שוב עד גיל 73, ואז שוב פוטר. מספר חודשים לאחר מכן הוא הגיש תביעה בה עתר לקבלת זכויות עבודה שונות שלטענתו מעולם לא שולמו לו. הרתך טען שעל המפעל לשלם לו כ־100 אלף ש"ח, בין השאר עבור פיצויי פיטורים ופיצוי בגין אי־עריכת שימוע. בתביעתו טען כי פיטוריו הראשונים נעשו על רקע הגעתו לגיל פרישה ואף נמסר לו מכתב פיטורים – אבל פיצויים מעולם לא שולמו לו. הוא הוסיף וטען כי לפיטורים לא קדם הליך שימוע, כך שהוא זכאי לפיצוי נוסף על פיטורים שלא כדין.

מנגד טען המפעל שהרתך לא פוטר אלא ההפך: הוא יזם את סיום עבודתו על רקע נסיעה לחו"ל. בהקשר לכך העיד מנהל המפעל כי הרתך חתם בסיום עבודתו על מסמך שמאשר כי אין לו טענות כלשהן כלפי מקום העבודה. המפעל ביקש לכבד את הסכמות הצדדים והתכחש לטענת הרתך לפיה פוטר בלי שימוע.

השופט אלעד שביון קבע כי אין מחלוקת כי לתובע נמסר מכתב פיטורים, אך דחה את טענת המפעל – שהועלתה בשלב מתקדם של ההליך המשפטי – שלפיה הרתך הוא זה שביקש לעזוב והמפעל "עשה לו טובה" ונתן לו מכתב פיטורים, בכפוף לחתימה על כתב ויתור.

בפסק הדין קבע השופט שמסמך הוויתור נעדר כל תוקף: "משהזכויות שלא שולמו לתובע עובר לפיטוריו בחודש 10/14 הינן זכויות קוגנטיות, משלא הוסבר לתובע על אילו זכויות הוא מוותר ולא נערך עמו תחשיב מפורט, אין מקום ליתן תוקף לאמור בכתב הויתו".

בנוסף ציין כי המפעל לא הציג ראיה כלשהי המוכיחה שנערך לרתך שימוע לפני פיטורים, ובנסיבות אלה פסק לטובתו השופט פיצויים עבור פיצויי פיטורים, פיטורים בהעדר שימוע, הפרשות לפנסיה, דמי הבראה, הודעה מוקדמת ואי מתן הודעה לעובד על תנאי העסקה.

עו"ד עדי אלבוים, מומחה לדיני עבודה, שיבח את הפסיקה וציין כי פסיקתו של השופט אלעד שביון מבטאת את הדין הראוי – כך שגם אם היה מוכח שהעובד הסכים על ויתור זכויותיו הרי שדבר כזה לא אפשרי – שכן לא ניתן לוותר על זכויות קוגנטיות.