בשתי הזדמנוית שונות, כינה אב לתלמיד מורה מבית ספר בקרית חיים "בהמה" ונתבע בעקבות כך על ידה. לאחר סקירת העדויות, קבע השופט כי מדובר בלשון הרע ולא בהבעת דעה, וחייב את האב לשלם למורה דלית כהן פיצויים בסך עשרות אלפי שקלים.
שופט בית משפט השלום בקריות, ערן נווה, פסק פיצוי בסך 50 אלף שקל לתושב קרית חיים, אשר כינה מורה בבית הספר שבו לומד בנו 'בהמה' ו'שקרנית'. השופט קבע כי הדברים שנאמרו מהווים לשון הרע, ולכן חייב את ההורה בתשלום פיצויים, הוצאות משפט והוצאות נוספות למורה.
בפסק הדין נכתב, כי הדברים נאמרו בשתי הזדמנויות שונות, על רקע אירועים הקשורים להתנהגות בנו של ההורה. ב-16 דצמבר 2021 הוזעק האב לבית הספר לאחר שבנו, על פי טענת תלמידים אחרים, הפגין אלימות וחבט בראשם באמצעות מחבט טניס שהביא מהבית. באותה עת שימשה המורה כתורנית בחצר, יחד עם שתי מורות נוספות. היא ביקשה מהתלמיד להפסיק את מעשיו, אך הוא הגיב בקללות ואיומים לפגוע בה. בעקבות המקרה, הזעיקה המנהלת את האב לבית הספר.
לטענת המורה, כשהאב הגיע למקום, הוא היה עצבני וצעק לעברה: "תסתמי את הפה שלך, יא בהמה, ותנמיכי את הטון שלך", וכן הוסיף: "את בהמה, יש לך התנהגות בהמתית".
האירוע השני התרחש ב־19 בדצמבר, במהלך בירור שנערך בנוכחות בכירים מאגף החינוך של עיריית חיפה. במעמד זה, טען הנתבע, על פי כתב התביעה: "המורה משקרת, היא משתפת פעולה עם מנהלת בית הספר, יש לה התנהגות בהמתית והיא זו שצריכה להשתפר". בהמשך הוסיף: "את בהמה עם התנהגות בהמתית", ולבסוף אמר: "את שברת את היד של הבן שלי, אני הגשתי על כך תלונה במשטרה".
הנתבע טען כי הדברים נאמרו בצורה לגמרי שונה, וכי דווקא המורה הייתה זו שהחלה לצעוק עליו. בתגובה לכך, לדבריו, השיב לה: "אל תצעקי עלי כמו בהמה". הוא הסביר כי היה שרוי ב"סערת רגשות", ולכן לדבריו, התגובה אינה מהווה לשון הרע. ביחס לאירוע השני טען הנתבע כי הופיע בפני מעין טריבונל, שבו תיאר את האירוע הראשון, אך הכחיש כי כינה את המורה "בהמה".
השופט ערן נווה ניתח את עדויות הצדדים וקבע כי בעוד עדות התובעת, לצד עדויות שתי המורות הנוספות שהעידו מטעמה, הייתה אמינה וקוהרנטית. לעומת זאת, בעדות האב התגלו סתירות משמעותיות בין כתב ההגנה, התצהיר שהגיש, והדברים שמסר בעדותו בבית המשפט.
השופט קבע כי הדברים שנאמרו מהווים לשון הרע, וכי להורה לא עומדות ההגנות המוקנות מכוח החוק. בהתייחס לטענת הנתבע כי מדובר בהבעת דעה, כתב השופט:: "אין באמירות שנאמרו על ידי הנתבע משום הבעת עמדה על התנהגות התובעת או על התנהלותה כמורה. לא מדובר בביקורת לגיטימית על עובד ציבור.
כמו כן, אמירות אלה לא נאמרו בתום לב, שכן הנתבע היה מודע למשמעויות הנובעות מכך". יחד עם זאת, ציין השופט כי הדברים נאמרו מתוך כעס ותסכול לנוכח מצבו של בנו, אך הדגיש כי לא ניתן לייחס לנתבע כוונת זדון.
סוף דבר:
השופט קבע כי יש לפסוק לתובעת בגין שני האירועים נשוא כתב התביעה פיצוי בסכום של 50,000 שקל. בנוסף, ישלם הנתבע לתובעת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20%, וכן הוצאות משפט הכוללות אגרות בית המשפט ששולמו כנגד קבלות, כמו גם הוצאות משפט נוספות כגון שכר עדים ככל שנפסקו ושולמו לעדי התובעת.
Comments