top of page

הסתיר מגרושתו זכויות נדל"ן בצפון ת"א - ונתבע לתקן את איזון המשאבים


בית המשפט למשפחה בתל אביב דחה לאחרונה תביעה שהגישה אישה לתיקון איזון המשאבים בינה לבין בעלה לשעבר, בטענה שהבעל הסתיר ממנה זכויות נדל"ן יוקרתי בעיר. השופט המוערך ליאור ברינגר (בצילום) קבע כי אף שהתנהלות הבעל התאפיינה בחוסר תום לב, אין בסמכותו להתערב בממצאי הליך הגישור שהתקיים.


בני הזוג, שנישאו בשנות ה-90 הם הורים שלושה ילדים. טרם נישואיהם, קיבל הבעל מהוריו דירה במתנה, וזכויות במקרקעין באזור "הגוש הגדול" בצפון תל אביב. לאחר הפרידה, פנו השניים להליך גישור לחלוקת רכושם. במהלך הגישור, ציין הבעל כי זכויותיו בגוש הגדול עתידות להניב לו שתי דירות: אחת גדולה ואחת קטנה.


במהלך התקופה, ולמרות שמדובר לכאורה בנכסים חיצוניים שאינם חלק איזון המשאבים, חתם הבעל במאי 2015 על התחייבות לפיה הוא ופרודתו יחלקו את נכסיהם "חצי חצי". במסגרת הגישור, הוסכם כי הבעל יקבל את הדירה הקטנה, בעוד האישה תזכה בדירה הגדולה, בכפוף לתשלום מסוים מצדה. הסכם הגירושין אושר בבית המשפט באפריל 2016.


בהמשך התברר לאישה כי לבעלה לשעבר זכויות נוספות במקרקעין בצפון תל אביב, אותן לא חשף במהלך הגישור. לטענתה, מדובר בהתנהגות חסרת תום לב, המצדיקה לפתוח מחדש את הסכם חלוקת המשאבים ולכלול בו את הזכויות הנוספות. מנגד, הבעל טען כי לא היה מחויב לשתפה בפרטים אלה או לגלות לה על קיומן.


השופט ברינגר מתח ביקורת על התנהלות הבעל והדגיש כי במסגרת הליך גישור, על הצדדים לבוא בידיים נקיות ובתום לב ולחשוף את כל המידע הרלוונטי. לדבריו, היה על הבעל לחשוף בפני האישה את כל רכושו ולנהל משא ומתן בקשר לכך, או לנהל הליך משפטי שבו יוכל להעלות את טענותיו.


בפסק הדין נכתב כי ברגע שהבעל לשעבר רשם התחייב בכתב על ההתחייבות שהצדדים יאזנו את כל רכושם, היה עליו לחשוף את כל רכושו ולטעון את טענותיו כרצונו. עם זאת, הוא לא היה רשאי להסתיר מהתובעת חלק מרכושו.


השופט קבע סעיף בהסכם הגישור, המאפשר לצדדים להותיר בבעלותם נכסים שלא צוינו בו, אינו מגן על הבעל. לדבריו, מאחר ואין מחלוקת על כך שהוא הסתיר מגרושתו את קיומן של הזכויות העודפות בגוש הגדול, ממילא האישה לא יכולה לוותר מרצונה על זכויות שהיא כלל לא ידעה על קיומן.


בהתבסס על אותו נימוק, דחה השופט גם את טענת הבעל שלפיה ויתור גרושתו על הזכויות הנוספות מהווה לכל היותר טעות בכדאיות העסקה ותו לא. השופט ציין כי טענה זו אינה מתקבלת. שכן האישה לא טעתה ולא יכולה הייתה לטעות בנוגע לדבר שקיומו אינו ידוע לה.


עם זאת, קבע השופט כי אינו יכול להיעתר לסעד המבוקש, מאחר שהדבר חורג מסמכותו להתערב בממצאי הגישור. יחד עם זאת, הוא הבהיר כי אין בכך כדי למנוע מהתובעת להגיש תביעות אחרות בנושא, בהן יוגדר סעד שונה.


Comments


bottom of page