השופט יחיאל כשר נמנע מלחייב את אילן קירשנבאום בהוצאות, למרות הקלות הבלתי נסבלת בה השמיע טענות פוגעניות במיוחד נגד השופטים שדנו בעניינו.
שופט בית המשפט העליון, יחיאל כשר, נמנע מהטלת הוצאות על אדם שהכפיש בצורה קשה שופטים בכל שלוש הערכאות אשר דנו במשך שנים בעניינו. "אציין כי רק לאחר התלבטות החלטתי שלא לחייב את המבקש בהוצאות ניכרות לאוצר המדינה", כתב כשר.
אילן קירשנבאום, המייצג את עצמו, מנהל מזה קרוב ל-20 שנה הליכים נגד שכניו ברחוב בזל בתל אביב בטענה לליקויים בדירתו. בשנת 2014 הגיש תביעה לבית משפט השלום בתל אביב, והשופטת סיגל רסלר-זכאי (כעת מכהנת בבית המשפט המחוזי) ותביעתו התקבלה באופן חלקי. היא חייבה את קירשנבאום בהוצאות בסך של 17,550 שקל בנימוק ש"בבקשות הרבות שהגיש לביהמ"ש עשה שימוש לרעה בהליכי בית משפט, הטריד את הנתבעים ואת בית המשפט ונקט בפעולות בלתי מידתיות באופן קיצוני לסוג ההליך ושיעור נזקיו תוך שגרם להוצאות נכבדות ובלתי סבירות לנתבעים, לעינוי דין לנתבעים ולבזבוז זמנו של בית המשפט תוך פגיעה באינטרס הציבורי".
קירשנבאום לא השלים עם פס"ד וערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב, ולצד טענות נגד פסק הדין - "לא היסס לטעון" כי השופטת רסלר-זכאי הפרה את חובת הצהרת האמונים הקבועה בחוק יסוד השפיטה, כתבה "שקרים בפסק הדין, התעלמה מעובדות, גילתה נקמנות שיפוטית, זדון ומשוא פנים, פעלה תוך שיבוש הליכי משפט ועוד". הוא גם ביקש לפסול את השופטות אביגיל כהן ורחל ערקובי מלדון בערעור, תוך שהוא מטיח גם בהן האשמות חמורות. בקשה זו נדחתה על ידי השופט שאול שוחט.
בהמשך, התיק נותב לשופטת העמיתה שולמית דותן, אשר הגבילה את קירשנבאום בהיקף הטיעון שלא יעלה על 10 עמודים בכתב. התובע ביקש להגדיל את היקף עיקרי הטיעון ל-25 עמודים. בית המשפט דחה את בקשתו. בעקבות דחייתו הוא ביקש לפסול גם את דותן, תוך העלאת טענה חסרת כל בסיס עובדתי לגבי מעמד השופט העמית. "שופט עמית נמצא, כביכול, בניגוד עניינים מובנה נוכח העובדה ששכרו מחושב על פי מספר השעות בהן קיים דיון באולם בית המשפט, ולא לפי מספר השעות אשר נדרשו לשם למידת התיקים שיידונו לפניו. המבקש טען כי הדבר יוצר לשופט עמית תמריצים לצמצם את היקף שעות ההכנה לדיון, ובכך יוצר ניגוד עניינים אל מול חובתו של השופט לאפשר לבעלי הדין שבפניו את יומם בבית המשפט".
הנשיאה דאז אסתר חיות דחתה את ערעורו בנושא הפסלות ואת טענתו לפיה בית המשפט העליון, על כלל שופטיו, מצוי בניגוד עניינים שאינו מאפשר לו לדון בטענותיו.
דותן דחתה את ערעורו של קירשנבאום והוא פנה בבקשה לערער לבית המשפט העליון. לטענתו, כל שופטי העליון נמצאים בניגוד עניינים, בשל אינטרס להגן על העסקתם של השופטים העמיתים. כשר דוחה בתוקף טענה זו. קירשנבאום הוסיף כי "ההליך קמא מאופיין בפגיעות מכוונות, מתוכננות, שיטתיות ומתואמות בזכויותיי הדיוניות והמהותיות", מה שהוביל אותו, לדבריו "להגיש בקשות רבות ובקשות רשות ערעור רבות שרובן נדחו תוך הטיות משפט חמורות.
את רוב הבקשה ייחד קירשנבאום למתקפה קשה על רסלר-זכאי, לה ייחס "שקרים פוזיטיביים שנכתבו בפסק הדין ומדובר בעבירות פליליות חמורות של ניצול סמכות לרעה של שופטת". הוא אף טען, כי אלמונית שישבה ליד השופטת רסלר-זכאי שהיא שכתבה כביכול את פסק הדין. השופט כשר כתב: "מדובר בטענות חסרות בסיס שהתשתית להן הינה, בעיקר, בעובדה שהמבקש מוכן לטעון אותן" ודוחה אותן לגופן.
"האמור לעיל ביחס לטענותיו של המבקש כנגד המותב בבית משפט השלום – היותן חסרות בסיס מעבר לנכונותו של המבקש לטעון את הטענות המכפישות – נכון גם ביחס לטענותיו של המבקש לגבי המותב בבית המשפט המחוזי".
סיכומו של דבר:
השופט כשר כתב: "אביע את צערי על הקלות הבלתי נסבלת בה מטיח המבקש טענות פוגעניות מאין כמוהן בשופטים אשר ישבו לדין בעניינו. אציין כי רק לאחר התלבטות החלטתי שלא לחייב את המבקש בהוצאות ניכרות לאוצר המדינה בגין האמור".
コメント