בהסכם פשרה שאושר לאחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, נקבע כי חברת "מיכל הקטנה", המנהלת את פעילותה של האמנית מיכל ויצמן, תשלם לעובד לשעבר ששימש בין היתר כנהג סכום של 180 אלף שקל. הפיצוי ישולם בחמישה תשלומים חודשיים שווים, בהתאם לפסיקה של השופט כאמל אבו קאעוד ונציגי הציבור אייל רחלי ויוסף כליף, במסגרת טווח הפיצוי שהוסכם בין הצדדים, שנע בין 150 ל-200 אלף שקל.
ב-2020 הגיש העובד לשעבר, איוון אנדריינקו, תביעה נגד חברת "מיכל הקטנה". בתביעה טען העובד, כי הוא זכאי לתשלום עבור שעות עבודה נוספות שלא שולמו לו. עוד טען כי החברה שמנהלת את פעילותה של מיכל ויצמן, תחת השם המסחרי "מיכל הקטנה", הפרה את חוקי המגן בנוגע להעסקתו. אנדריינקו ציין בתביעתו כי עבד בחברה במשך כחמש שנים בתפקידים כלליים במסגרת חברת מיכל הקטנה, שעוסקת בהפקת הופעות בידור ובמכירת מוצרים שונים.
התובע טען כי במסגרת עבודתו הוא נדרש להגיע לכלל "ההופעות וההצגות של ויצמן, שמספר נאמד בתקופות מסוימות ב-50/70 הופעות בחודשי הקיץ (!). התובע נדרש להיות בצמוד להופעה/הצגה ולדאוג כי הכל מתנהל כתקנו".
עוד הוסיף העובד, כי הופעות אלו נמשכו לעתים גם פעמיים ביום, 7 ימים בשבוע. בימים אלה עבד התובע גם 16 שעות ביום, ונדרש להגיע למשרד ההפקות, ולהתנהל ממנו ולהמשיך להופעה ממושכת, כ"שלא אחת הופעות אלו התקיימו גם בקריית שמונה".
לפי טענות התובע, הוא לא חתם על חוזה עבודה ולא ניתנה לו הודעה על תנאי העסקתו בחברה. בנוסף, נטען כי במהלך תקופת הקורונה הוא הוצא לחופשה ללא תשלום, וכי למרות שבתקופה זו לא עבד שעות נוספות, הוא הועסק לפחות 75% משרה מבלי שזכה תגמול מהחברה הנתבעת. עוד טען התובע כי בהמשך פוטר שלא כדין.
מהצד השני, חברת "מיכל הקטנה" טענו על פי כתב ההגנה כי מדובר בתביעה סחטנית "המדובר בתביעה חסרת תום לב ובלתי הגונה, שכל כולה ניסיון לנצל את העובדה שהחברה מנהלת את עסקיה של מיכל ויצמן, שהינה דמות ציבורית מוכרת", נכתב בכתב ההגנה. "מדובר בניסיון לנצל את היחסים הקרובים ששררו בין התובע לבין מיכל במשך שנים, וזאת על מנת לכופף את ידה של חברת מיכל הקטנה ולסחוט ממנה כספים שלא כדין".
עוד טענה הנתבעת כי כתב התביעה רצוף אי-אמיתות ואי-דיוקים, והדגישה כי התייחסה אליו כבן בית. "התובע היה מבקר תכופות בביתה של מיכל, אוכל ארוחות עימה ועם בני משפחתה, משתתף בחגיגות אישיות ועוד", נאמר בכתב ההגנה.
"במשך כל תקופת העסקתו דאגה הנתבעת לתמרץ את התובע ולתגמל אותו בגין עבודתו. מיכל ידעה כי התובע הוא איש קשה יום ללא השכלה או מקצוע, וכי יקשה עליו למצוא עבודה אחרת. במהלך עבודתו לא העלה התובע כל טענה או דרישה בקשר עם תשלומים כלשהם והיה שבע רצון מששולם לו – מאחר וידע כי הוא מקבל הרבה מעבר למגיע לו, לאור טוב ליבה של מיכל".
בין השאר נטען כי התובע קיבל מתנות רבות, כולל ריהוט שהוחלף בחדרי הילדים של מיכל. בנוסף, טענה כי התובע לא פוטר ולא התבקש לעבוד בחל"ת.
סוף דבר, הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק ביניהם בדרך של פשרה, והוחלט כי חברת מיכל הקטנה תשלם לאיוון אנדריינקו סכום של 180 אלף שקל.
Comments