בלי הסכם: עורך דין ולקוחה הסתכסכו על גובה שכר הטרחה. מה קבע השופט?

מאת: שלמה בוצ'צ'ו

בית המשפט המחוזי בתל אביב דן בערעור שעסק בשאלה כיצד ניתן לקבוע את שכר הטרחה של לקוחה לעו"ד, כאשר אין הסכם כתוב, וכל אחד מהצדדים טוען לסכום אחר. עו"ד איריס שטגמן, פנתה לעורך הדין יעקב בויאר כדי שייצוג אותה בעתירה מנהלית נגד שכניה ונגד הוועדה המקומית בעקבות מחלוקת סביב עבודות בנייה.

הבקשה לסעד זמני נדחתה יחד עם העתירה, והאישה הודיעה כי אינה מעוניינת להמשיך בניהול ההליך. בין הצדדים התעוררה מחלוקת בנוגע שכר הטרחה שעליה לשלם. לא נחתם הסכם שכר טרחה כתוב. הצדדים טענו שהם הסכימו על גובה התשלום בעל פה, אך כל אחד טען לסכום אחר: עורך הדין טען שסוכם על 45־50 אלף שקל בתוספת מע"מ והוצאות, בעוד האישה טענה כי סוכם על סכום של 10 אלף כולל מע"מ.

הלקוחה שילמה את הסכום שלדבריה הוסכם וסירבה לשלם מעבר לכך. בתגובה, משרד עורכי הדין תבע אותה על סכום של כ־40 אלף שקל.

בית משפט השלום פסק כי הסכום הראוי הוא 30,000 שקלים בתוספת מע"מ. האישה ערערה וטענה כי כאשר הצדדים הגיעו להסכמה לגבי שכר טרחה, אין בסיס לפסוק על פי שכר ראוי "מכוח סעיף 46 לחוק החוזים לקבוע חיוב לתשלום בגין שירות שלא הוסכם על שיעורו או שיש ספק באשר לשיעורו וזאת על דרך חיוב בתשלום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה".

השופט יונה אטדגי (בצילום) מבית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את הערעור. הוא פסק כי גם כאשר בית המשפט מתקשה להכריע בין גרסאות הצדדים, אין הצדקה לחייב תשלום  על בסיס "שכר ראוי". כלומר, אם ביהמ"ש לא יכול להכריע וכבר שולם הסכום לו טוען אחד הצדדים - יש לדחות את התביעה בהתאם לעיקרון שהנטל להוכחת התביעה מוטל על עורך הדין. כתוצאה מכך, החיובים שנקבעו בביהמ"ש השלום - בוטלו.

סוף דבר: "הערעור מתקבל".

עוד כתב השופט בפסק הדין כי "כל החיובים שהמערערת חויבה בהם בפסק דינו של בית המשפט קמא מבוטלים. מאחר, כפי שנמסר בדיון, איריס שטגמן כבר שילמה לעו"ד בויאר את כל הסכום שנפסק".

לפיכך, בית המשפט חייב את עורך הדין לשלם 15 אלף שקל בגין הוצאות הערעור.