בית הדין ארצי לעבודה הפך החלטה של הממונה על הגמלאות במשרד האוצר ושל בית הדין האזורי לעבודה, מכיוון שהזוג המשיכו לקיים חיים משותפים במשך שנים רבות לאחר גירושיהם. בפסק הדין צוין כי המערערת מתאימה להגדרת אלמנה לפי חוק הפנסיה.
השופטים מבית הדין ארצי לעבודה מתחו ביקורת נוקבת על הממונה על הפנסיה במשרד האוצר ועל בית הדין האזורי לעבודה, לאחר שדחו בקשה של גרושתו של איש כוחות הביטחון להכיר בה כאלמנתו, בשל העובדה שהשניים המשיכו לנהל חיים משותפים במשך שנים רבות לאחר גירושיהם. ביה"ד הארצי הורה להם להכיר בה כאלמנתו.
לפני מספר שנים, בעקבות מותו של איש כוחות הביטחון, פנתה האישה בבקשה לקבל לה ולילדיה קצבת שאירים מהפנסיה התקציבית שניתנה לו. שנה קודם לכן, הצהירה האישה שהיא גרושתו של המנוח, אך כאשר ביקשה את קצבת השאירים - שינתה את גרסתה וטענה כי השניים היו ידועים בציבור במהלך חייהם, ולכן מגיעה לה ולילדיה קצבת שאירים.
לאחר שימוע שערכה מנהלת הגמלאות עם המערערת, התקבלה החלטה לדחות את תביעתה. בסיכום דחיית הבקשה נכתב: לא הוכח כי ניהלת משק בית משותף עם המנוח במהלך שלוש השנים האחרונות לפני הפטירה בפרט. מהמסמכים שהועברו אלינו עולה כי גרתם בדירות נפרדות, ונוסף לכך, עדכנת שיש לך הסכם גירושים עם המנוח.
האישה הגישה ערר על ההחלטה לבית הדין האזורי לעבודה. גם שם נדחתה בקשתה, לאחר שנקבע כי לא נמצאה טעות משמעותית בהחלטת הממונה, וכי הממונה פעל לפי שיקול דעתו לאחר ביצוע בדיקה מעמיקה, שכללה שימוע למערערת ובחינה של המסמכים והנתונים שהוצגו בפניו מטעמה.
האישה לא התייאשה והגישה ערעור לביה"ד הארצי לעבודה, ושם הפכו את ההחלטה. בפסק הדין מתחו השופטים ביקורת חריפה על הממונה על הגמלאות, בין היתר בשל כך שבטופס התביעה לקצבת שאירים לא הייתה אפשרות כלל לציין כי המבקשת היא ידועה בציבור.
על פי פסק הדין, המערערת אכן עונה על הגדרת אלמנה לפי חוק הגמלאות, אך בעיניו של אדם שאינו משפטן, מאחר שהיא הייתה גרושתו ערב פטירתו, היא אינה נחשבת אלמנתו. בהתאם לכך, לדעת הרכב השופטים, הסבריה של האישה על הגשת שני הטפסים השונים הם לגיטימיים מאוד, וזאת בניגוד להחלטת בית הדין האזורי.
עו"ד עדי אלבוים מומחה בדיני עבודה: פסיקה אמיצה של ביה"ד הארצי, הדוחה את הגישה "הטכנית" או הפרוצדורלית, ומאמצת את הגישה המהותית, בכל הנוגע לפרשנות החוק. יתרה מכך, ביה"ד הארצי גילה רגישות עילאית לפרשנות זו, במיוחד כאשר מדובר בנושא רגיש, העוסק באינטרסים לאומיים ממש.
לדעתי אם הייתה כוונה מצד המנוח לחזור ולקיים מערכת זוגית אז היו נישאים מחדש אך זה לא קרה ומכיוון וכך ואם והסכם הגירושין תקף ובוצע הלכה למעשה אז ההחלטה תמוהה. למה מערכת המשפט והבעל המנוח בחרו להכיר בכך בחייו אל בלכתו לפתע מעמדו משתנה? אילו היה רוצה המנוח היה משאיר אחריו צוואה אך ככל הנראה אין זה המקרה.