מקרה נפוץ הוא כאשר אנחנו נתקלים במוצר על המדף שעליו מצוין מחיר אך בשעת תשלום בקופה מגלים שמחירו שונה. חוק הגנת הצרכן מתייחס למצב הזה וקובע כי המחיר הנקוב על המוצר מחייב את החנות.
אדם הגיע בשנה שעברה לחנות נוחות בתחנת הדלק מיקה בבית חשמונאי, ורכש שישיית מים במחיר של 16.20 שקלים, מחיר הגבוה ב-30% מהמחיר המופיע על המוצר - 13.80 שקלים. כאשר ביקש מהמוכר לחייב אותו לפי המחיר הרשום על המוצר הוא סורב.
במקרה נוסף, הוא רכש שלושה חטיפים מסוג צ'יטוס ותפוצי'פס במחיר של 18 שקלים, וטען כי היה פרסום במקום על מבצע של שלושה חטיפים ב-12 שקלים. בנוסף, באותה קנייה, הוא טען, כי גם רכש שתי שקיות ביסלי ב-13.8 שקל במקום ב-11 שקלים.
הקונה הגיש שתי תביעות קטנות לבית המשפט ברמלה על סכום של 10,000 שקלים כל אחת.
החברה טענה כי לתובע יש תביעות קטנות נוספות, והוא פוקד את החנות לא מעט פעמים ומנסה את מזלו. בנוסף, היא גם טענה שהמבצע של הצ'יטוס התייחס לסוגים שונים של חטיפים, וכי על המים היה מוצג מחיר נוסף.
השבוע קיבלה הרשמת הבכירה, מיכל רבינוביץ (בצילום) את התביעה בחלקה. היא התבססה על חוק הגנת הצרכן המחייב מוכר להציג את המחיר על האריזות וקובע כי המחיר המחייב של המוצרים יהיה זה המוצג עליהם בהתאם להוראות סעיף זה, גם אם המחיר בקופה גבוה מהמחיר המצויין.
הרשמת חייבה את החברה לשלם לרוכש 1,107 שקל: 7 שקלים על החיוב העודף על המים והביסלי, 850 שקלים פיצוי, ועוד 250 שקלים הוצאות משפט. הרשמת גם ציינה כי נציג החברה ניסה ליישב את המחלוקת אך התובע סירב. היא ביקרה בחריפות את הסכום הגבוה שהתבקש ואמרה: מדובר בסכום בלתי מידתי ובלתי סביר בנסיבות העניין, ואני סבורה כי הוא נועד רק כדי 'לנפח' את התביעה. היא הוסיפה כי השימוש בהליכי משפט במקום שבו ניתן היה לסיים את הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט - מהווה שימוש לרעה בבית המשפט.
Comments