חברת פוליבה, המתמחה ביבוא חומרי גלם לתעשיית המזון חתמה על הסכם לרכישת שמן דקל מחברת ווילמר טריידינג הסינגפורית. לצורך הובלת השמן לישראל, החברה היבואנית ערכה הסכם חכירה עם חברת סיטריק הישראלית להובלת השמן, וחברת סיטריק חכרה את האונייה "RUBY T" אשר בבעלות חברת נרימן מפנמה. באוקטובר 2021 הועמס השמן על האונייה באינדונזיה, אך עקב תקלה בצנרת, חלק מהשמן דלף בתוך האוניה. השמן שניזוק הוחזר לספקית הסינגפורית, בעוד שהשמן הנותר הובל לישראל.
עם הגעת האונייה לישראל, היבואנית סירבה לקבל את שטר המטען ולבצע את התשלום עבורו. היא הגישה תביע נגד האונייה עצמה, במסגרת הליך משפטי הנקרא "חפצא", שהוא סוג תביעה ייחודי של תביעה המוגשת לבית המשפט לימאות נגד כלי שיט, והיא תבעה את חברת סיטריק החוכרת בסכום של 313 אלף דולר. שהם כמיליון שקל. המשפט הימי פיתח מנגנון משפטי ייחודי המאפשר תביעה ישירה נגד כלי השייט, ולא נגד בעליו, בגין חובותיו. את התביעה יש להגיש רק לבית המשפט המחוזי בחיפה המשמש כבית משפט לימאות היחיד בישראל.
עם הגעתה של האונייה לנמל אשדוד, פוליבה הגישה לה כתב תביעה ודרישה לפיצוי על הנזקים אשר נגרמו לה בעקבות הדליפה והובילה להסכם רכישה חדש ועיכובים. האונייה שוחררה תחת הפקדת ערבות ובשבוע שעבר, לאחר שלש שנים השופט רון סוקול (בצילום) סילק על הסף את התביעה.
השופט סוקול קבע כי לפוליבה אין עילה לתבוע את האונייה בישראל מאחר שהיא לא רכשה בעלות במטען שניזוק, היא אינה צד לשטר המטען, וכי המטען שניזוק לא הובל לישראל אלא נותר באינדונזיה והמטען שהגיע היה השמן שלא ניזוק. לכן, לא מדובר ב"שעבוד ימי" שמצדיק מכירה של האונייה כדי לכסות את החוב.
החוק מתיר שעבוד של כלי שיט במקרה של חוב, בין היתר כפיצוי על נזק למטען שהובל בו. השופט סוקול קבע כי המטען שניזוק לא הובל, כפי שצויין. בית המשפט התבסס גם על חוק מימי המנדט הבריטי, שאומץ בשנות ה־50, וקובע כי רק בעל שטר מטען יכול להגיש תביעה: "משבחרה התובעת שלא לקבל לידיה את שטרי המטען ולא לשלם את התמורה, נותרו זכויות הקניין אצל הספקית הסינגפורית". חברת פוליבה צפויה להגיש ערעור לבית המשפט העליון.
לפכיך, התובעת חברת פוליבה תשלם לנתבעת RUBY T הוצאות משפט בסך של 20,000 שקל.
מספר תיק: 69395-11-21
Komentarze