חברה בנייה שזכתה במכרזים לעבודות מתכת ביקשה תוספת של מיליון שקל מעבר לסכום המוסכם של 1.8 מיליון שקל. בית המשפט קבע כי אין מקום להתערב בדיעבד בהסכמים, במיוחד כאשר יש פגיעה בשוויון בין המתחרים שנטלו חלק במכרזים.
החברה הקבלנית חברון משה ובנו 1994, המתמחה בעבודות מתכת, הגישה תביעה נגד החברה הממשלתית תשתיות נפט ואנרגיה (תש"א) וחברת הבת שלה קו מוצרי דלק על כמיליון שקל, כתוספת לסכום שנקבע בחוזה אשר עמד על 1.8 מיליון שקל.
החברה הקבלנית ביצעה פרויקטים עבור תש"א בהתאם לשני הסכמים שבהם זכתה במכרז. הראשון כלל עבודות שיפוץ במסוף באשקלון, והשני הוא הסכם לביצוע עבודות הנדסה הנדסה להתקנת צינור דלק תת־קרקעי.
בתביעה החברה הקבלנית דרשה תוספת של כ־60% מהסכום המוסכם, בשל הארכת תקופת הביצוע מ־90 ימים ל־528 ימים, תוספת עבור הפסקת העבודות שהובילה לכך שלא יכלה לבצע את הפרויקטים במקביל, וכן תוספת עבור עבודות שבוצעו ולא התקבלה תמורה עבורן. מומחה שמונה על ידי בית המשפט קבע כי החברה זכאית לתוספת של כ־800 אלף שקל.
השופט אביים ברקאי (בצילום) מבית משפט השלום בתל אביב דחה השבוע את התביעה וקבע כי אין מקום לשנות בדיעבד הסכמים במיוחד כאשר מדובר בהסכמים הנובעים מזכייה במכרז, הוא ציין כי "התערבות בהם כעת תשפיע לא רק על הצדדים להסכם - אלא תפגע בעיקרון השוויון אל מול כלל המציעים בפועל והמציעים הפוטנציאליים".
השופט ברקאי מפגין בקיאות רבה ותשומת לב לכל פרט והדגיש את החשיבות להקפיד על לשון הסכם שמהותו ברורה: "כאשר התובעת והנתבעות נקשרו בהסכמים ברורים ומפורשים - הרי שאין מקום לסטות מהם, ואין לקרוא לתוכם הוראות שאינן קיימות".
השופט ברקאי: "ההתקשרות החוזית מוצאת ביטויה בהסכם עצמו, כאשר קודם לחתימתו שוקל כל צד את שיקוליו, נוטל הסיכונים המתאימים לו ומתחייב בהתחייבויות בהם יוכל לעמוד. את המשא־ומתן לקראת חתימת ההסכם ואת השיקולים להתקשרות בהסכם - יש לעשות בטרם ההתקשרות בהסכם, ולא במסגרת הליך משפטי שנים לאחריו".
הובהר בצורה חד־משמעית כי גם במקרה של הפסקת עבודה, החברות לא יישאו בכל תשלום, הארכת תקופות העבודה לא תוביל לתוספת תמורה, והקבלן לא יוכל להגיש דרישה לאחר הגשת התשלום הסופי.
לפיכך, קבע השופט ברקאי כי החברה הקבלנית תשלם 60 אלף שקל הוצאות.
Comments