מגפת הקורונה פרצה בישראל בראשית שנת 2020. כחלק מהצעדים למיגור המגפה חויבו תושבי המדינה, בהוראת שעה, לשהות בבידוד אם באו במגע הדוק עם חולה או חזרו מאחת המדינות שבהן התפרצה המחלה.
חברת "סל-שירותי סיעוד" העוסקת במתן שירותי סיעוד ועוד 21 אחרים הגישו תביעה לפיצוי בגין הסכומים ששילמו לעובדיהם כדמי מחלה מכוח תעודת המחלה הגורפת, ודרשה עם האחרים לבטל את חובת המעסיקים לשלם מכיסם עבור ימי הבידוד של העובדים, וכן, לחייב את המדינה לשאת בעלויות.
לטענת החברה, ברוב המקרים האנשים שנשלחו לבידוד ע"י המדינה אינם חולים, מצב חורג מהכוונה המקורית של חוק ימי המחלה, ופוגע במעסיקים ובעובדים. הם מציינים כי ישנה הגדרה ברורה למחלה בחוק לגבי מחלה, אשר קובעת במדויק מי נחשב לחולה הזכאי לתשלום ימי מחלה.
לדברי החברה, במצב הנוכחי, גם אנשים שאינם חולים אמורים לקבל את דמי מחלה. במצב שנוצר, המעסיקים נאלצים לשלם ימי מחלה לעובדים שאינם חולים, מה שגורם לבזבוז של ימי מחלה שצברו. יתרה מכך, עובדים שלא צברו מספיק ימי מחלה, כמו אלו שהתחילו לעבוד לאחרונה, נדרשים לשהות שבועיים בבידוד ללא קבלת תשלום.
הם מדגישים כי משרד הבריאות חרג מסמכותו כאשר הוציא תעודת מחלה כללית עבור עשרות אלפי עובדים. מבחינה משפטית, המוסמך לעוסק בדיני ימי מחלה אינו שר הבריאות, אלא שר העבודה והרווחה, רשות מבצעת, שאין לה סמכות כזו, ניצלה הוראת חוק קיימת כדי לשנותה.
התובעים סבורים כי הטיפול בתשלום עבור היעדרות העובדים צריך להוות חלק מהנהלים של מצב החירום שהמדינה קבעה. כאשר אדם חולה, מעסיק מחויב לשלם לו. אולם, כאשר מדובר בהוראה כללית הנוגעת למספר גדול של אנשים, "אנו מצפים שהמדינה תיקח אחריות על אזרחיה, ולא תפקיר אותם מבחינה כלכלית". הם דורשים שהמדינה תישא בהוצאות הללו ותסדיר נהלים מסודרים, כפי שנדרש תמיד במצבי חירום – כמו במצבים ביטחוניים קשים.
התביעה אשר הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב בסך של 3 מיליון שקל, התובעות בכובען כמעסיקות, דורשות פיצויים בגין הנזקים שנגרמו להם, לפי הטענה, בגובה התשלומים ששילמו כדמי מחלה לעובדים שנעדרו מעבודתם מחמת בידוד, שבו שהו מכוח צו בריאות העם: נגיף הקורונה, בידוד והוראת השעה.
לטענתם, המעסיקים הם חויבו בתשלום לאחר שראשת שירותי בריאות הציבור דאז, פרופ' סדצקי, פרסמה תעודת מחלה גורפת אשר לפיה כל מי שחייב בבידוד לפי הצו ייחשב כחולה הנעדר מעבודתו לעניין חוק דמי מחלה.
מכאן, "שלמשרד הבריאות, וקל וחומר לפרופ' סדצקי, שהיא "פקידה במשרד הבריאות" - לא הייתה סמכות לפעול מכוח החוק ולשיטתם, גם לא מכוח כל ערוץ אחר שבדין. עוד טענו התובעים, כי גם אם שר הרווחה היה מוציא את הצו, היה הוא נעדר תוקף, בהיותו סותר את חוק דמי מחלה, בכך שהוא מרחיב באופן בלתי סביר את גבולות החוק והגדרת "חולה" שבחוק. בנוסף נטען, כי "החלטת פרופ' סדצקי" להטיל את מלוא האחריות והנטל על המעסיקים בהעדר סמכות ובניגוד לדין, פגעה בזכות הקניין שלהם".
מנגד, המדינה הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר עילה. "זאת בשל הקביעה שהביטול של תעודת המחלה הגורפת ייעשה רק ממועד נדחה על מנת לאפשר כינון הסדר חקיקתי; משאין בחקיקה ראשית או משנית כדי להצמיח עילת תביעה בנזיקין; ואף אין כל מקור נורמטיבי אחר לחיוב המדינה בפיצויים".
השופטת יעל בלכר קבעה כי היא דוחה את הטענות "מדובר באחד מאותם מקרים חריגים שיש להורות כמבוקש על סילוקה של התביעה על הסף, בהעדר עילה".
בלכר הוסיפה כי "אין אלה פני הדברים בענייננו. אין מדובר במקרה שבו לא ניתן פיצוי כלל ואין מדובר בהטלת הנטל כולו על המעסיקים, שכן גם העובדים נשאו בו בדרך של ניכוי ממכסת ימי המחלה שלהם ואף אין מדובר בהטלת נטל החברה כולה ועל פרטים בודדים, כי אם על ציבור המעסיקים כלפי עובדיהם".
לפיכך, שופטת ביהמ"ש המחוזי, יעל בלכר, דחתה את התביעה על הסף וקבעה כי על התובעים לשלם למדינה הוצאות משפט בסך של 75,000 שקל.
Comments