קשישה ערירית ציוותה את דירתה שבתל אביב למטפל הסיעודי שלה, מה קבעה השופטת?

מאת: שלמה בוצ'צ'ו

צוואה המיועדת לטובת מטפל סיעודי תקוים בהתאם למקור ככתבה וכלשונה. כך קבע בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בפסק דין שניתן לאחרונה. 

השופטת איריס אילוטוביץ' סגל ציינה כי הצוואה משקפת את רצונה הכנה של המנוחה, אישה ערירית שמעולם לא נישאה, להוריש את דירתה למטפל שלה. 

המנוחה נולדה לפני כמעט מאה שנה. לא היו לה אחים והיא לא נישאה מעולם. היא הייתה אישה משכילה, בעלת תואר דוקטור בגנטיקה שגרה לבדה בדירה בתל אביב. בשלב כלשהו, היא חלתה בסרטן העור, ובתגובה למצב הרפואי המדרדר שלה החל התובע בשנת 2004 להעניק לה טיפול סיעודי.

שבע שנים לאחר מכן, ביוני 2011, המנוחה ערכה צוואה שבה הורישה את דירתה למטפל שלה. בשנת 2014 היא נפטרה בגיל 90. לאחר מותה, ניהלו המטפל ובת דודתה מדרגה שנייה, הנחשבת כיורשת שלה על-פי דין (אחת מתוך שלוש), מאבק על העיזבון שלה.

לטענת בת הדודה, כי בשל מצבה הבריאותי הירוד בעת עריכת הצוואה המנוחה לא הייתה מסוגלת להבחין בטיבה. היא ציינה כי המטפל היה מעורב בתהליך הכנת הצוואה ואף הפעיל על המנוחה השפעה בלתי הוגנת. לטענתה, הצוואה בטלה וכפועל יוצא מכך יש לחלק את העיזבון ליורשות של המנוחה על-פי דין.

המטפל, מנגד, עתר לבית המשפט בבקשה לדחות את טענות ההתנגדות ולממש את הצוואה.

השופטת אילוטוביץ' סגל דחתה את שלוש טענות ההתנגדות לחלוטין.  לגבי הכשירות של המנוחה בעת עריכת הצוואה היא ציינה שמומחה שמינה בית המשפט, שבדק את התיעוד הרפואי של המנוחה, קבע כי מצבה הקוגניטיבי באותו מועד היה תקין וכי היא הייתה מסוגלת להבחין בטיבה של צוואה.

גם בנושא המעורבות בהכנת הצוואה הגיעה השופטת למסקנה כי המטפל לא היה מעורב בפועל. במהלך חקירתו הנגדית, הוא הודה כי חלפה במוחו המחשבה שעשויה המנוחה להוריש לו את דירתה, אך טען שהשתדל לשמור על נקיות עד כמה שאפשר, "לא הזכרתי את זה ולא חשבתי על זה", השופטת האמינה לו כי הוא לא התערב בתהליך הכנת הצוואה. 

בהמשך, דחתה השופטת גם את טענת בת הדודה שמדובר בצוואה שנוצרה  תחת השפעה בלתי הוגנת מצד המטפל. "התרשמתי כי המנוחה הייתה אישה חכמה וצלולה, אשר השקיעה מחשבה בבחירת הזוכים בעיזבונה ותוך כך ערכה את צוואתה, אשר שיקפה את רצונה", ציינה.

עוד אמרה השופטת שלמנוחה היו שני מטפלים סיעודיים – התובע ואישה נוספת – והבחירה שלה להוריש את דירתה דווקא לראשון מעידה על החלטה מושכלת, להבדיל מכזו שנעשתה תחת לחץ או השפעה בלתי הוגנת.

לסיום השופטת הבהירה כי גם בהנחה שהורשת הדירה למטפל – אשר סובל ממחלה, מקבל קצבת נכות ונאלץ לעבור בין דירות – נעשתה על רקע רחמים של המנוחה עליו, אין בכך כדי להוות השפעה בלתי הוגנת הפוסלת את הצוואה.

בסופו של דבר, הוחלט לקיים את הצוואה לטובת המטפל הסיעודי. בעקבות כשל בהתנהלות התובע, בדמות הסתרת היותו המטפל הסיעודי של המנוחה מהאפוטרופוס הכללי, קבעה השופטת שבת הדודה לא תחויב בהוצאות משפט.