סכסוך שכנים: חברו לגורמים עברייניים במטרה לקבל נתח מרווחי פרויקט פינוי בינוי

מאת: שלמה בוצ'צ'ו

בית משפט השלום בהרצליה קיבל לאחרונה באופן חלקי תביעות הדדיות על לשון הרע בין חברי שתי קבוצות ועד בשכונת יד התשעה בהרצליה, זאת בעקבות פרסומים פוגעניים שנעשו במהלך הניסיון לקדם פרויקט פינוי-בינוי. שניים מתוך המגישים, שדרשו פיצוי של  500 אלף שקל מהקבוצה היריבה, ייאלצו להסתפק בסכום של 20 אלף שקל.   

הצדדים בתביעה נבחרו בשנת 2016 כחברי ועד השכונה הוותיקה, שמזה מספר שנים מתבצעים מאמצים לקדם פרויקט פינוי-בינוי. לטענת התובעים, הנתבע השמיץ והכפיש את שמם בעיני תושבי השכונה במטרה לגרום להדחתם ולשכנע את השכנים להעדיף התקשרות עם חברת בנייה שהוא קשור אליה.

הם ציינו 14 פרסומים אשר לטענתם מהווים לשון הרע. לדבריהם, הוא טען שחברי הוועד ביקשו מאחת החברות שהגישה הצעות לפרויקט לקבל 100 דירות או לשלם להם 200 אלף שקל. הם טענו כי בכך יש רמיזה לכך שהם לכאורה גוזרים קופון על ההטבות.

עוד טענו התובעים כי בפרסומיו מכנה הנתבע אותם ואת יתר חברי הוועד "חותמת גומי", "אויב", "חברים עבריינים", "וועד מפוקפק", "וועד חרא", לצד פרסום שמם ושמות כל חברי הועד ומספרי הטלפון וכתובות הדוא"ל שלהם. לטענתם, הנתבע גם מתייחס בחלק מפרסומיו לחזותם של התובעים כשומרי מצוות ומייחס להם התחזות, כשהוא כותב, בין היתר: "גם תגיד לרב נקי שאני מבקש שיעשה להם שיעור בלקחת חזות של מישהו, עאלק דתיים, שיורידו את הכיפה"

מנגד, טען הנתבע כי מדובר בתביעת השתקה שנועדה למנוע ממנו לחשוף מעשי שחיתות. הוא טען, שהתובעים חברו לגורמים עברייניים במטרה לקבל נתח מרווחים של הפרויקט. הנתבע ציין שכאשר הם הבינו שהיזמים שנבחרו אינם משתפים איתם פעולה, הם ניסו לעצור את קידום הפרויקט ולהכניס יזמים המתאימים להם.

הוא התעקש כי הפרסומים שלו הם אמת, מאחר שהתובעים אכן מעלו בתפקידם ופעלו ממניעים זרים. לדבריו, הביטוי "חרא" הוא נפוץ ומקובל בשכונתם. במקביל, הוא ביקש לחייב את התובעים לשלם לו 100 אלף שקל בגין פרסומים שבהם הציגו אותו כמי שאינו חבר בוועד השכונה וכמי שפועל ממניעים זרים.

השופטת הדסה אסיף ציינה כי הביטוי "ועד חרא" מהווה צורת ביטוי גסה ונחותה, אך עם זאת כבר נפסק כי לא כל שימוש בשפה כזו הוא לשון הרע. "שוכנעתי שמדובר בדרך ביטוי של 'עלגי הלשון'... אמירה כללית, שבנסיבות לא מצאתי שהיא עולה לכדי לשון הרע", כתבה.

עם זאת, נקבע כי פרסומים אחרים שבהם נרמז שהתובעים מקבלים הטבות כלכליות, כמו גם הכינוי "עבריינים", כן מהווים לשון הרע. למסקנה דומה הגיעה השופטת גם ביחס לפרסום שבו הטיל ספק בנוגע להיותם של התובעים דתיים. השופטת קבעה שהוא לא הצליח להוכיח שדבריו אמת ולא הביא כל ראיות בנושא.

לסיום,  השופטת קבעה שהוא יפצה את התובעים ב-28 אלף שקל, ובמקביל, הם יפצו אותו ב-3,000 שקל בגין פרסומים מצידם. כמו כן חויב הנתבע בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 8,000 שקל.