לווה 1.5 מיליון שקל והלך לעולמו, דיסקונט ישלם לאלמנתו הוצאות משפט בסך 40,000 שקל

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית משפט השלום בבאר שבע דחה לאחרונה תביעה שהגיש בנק דיסקונט נגד אלמנתו של אדם שלקח הלוואה בסך כ-1.5 מיליון שקל ואז הלך לבית עולמו. השופטת אורית ליפשיץ (בצילום) פסקה כי החוב לא ייגבה מהרכוש שהאישה ירשה, הכולל משק משק במושב וחוות סוסים.

הבעל נפטר באמצע 2018, כחודשיים לאחר שלקח את ההלוואה. לאחר מכן, הגיש הבנק תביעה נגד העיזבון ונגד האלמנה, שירשה את רכושו של המנוח מכוח צוואה, ודרש את תשלום ההלוואה. בין הצדדים התעוררה מחלוקת אם החוב ייגבה רק מנכסי העיזבון בלבד, כפי שדרשה האישה, או מתוך כלל נכסיה, עד לגובה שווי נכסי העיזבון.

הבנק טען כי כאשר ישנה רק יורשת אחת, אין צורך לחלק את נכסי העיזבון והם עברו לאלמנה במלואם, ולכן ניתן לגבות את החוב גם מנכסיה האישיים שלה. הוא ציין כי לאחר מותו של בעלה המשיכה האלמנה לעשות שימוש באופן בלעדי בבית המגורים ובמשק, נתנה לבנה גישה להשתמש במתחם החקלאי של המשק (שטחים חקלאיים וחוות סוסים) וכיסתה חלק מהחובות של בעלה. לדבריו, זו ההוכחה לכך שהיא מיזגה למעשה את נכסי העיזבון עם נכסיה הפרטיים.

השופטת אורית ליפשיץ הסבירה כי חוק הירושה קובע הסדר שונה לגבי חובות של עיזבון שחולק לעומת חובות של עיזבון שטרם חולק. אם העיזבון טרם חולק - ניתן לגבות את החובות רק מנכסי העיזבון. אחרת, ניתן לגבות את חובות העיזבון גם מנכסים הנוספים של היורשים.

בפסק הדין נכתב כי המונח "חלוקה" מתייחס להתמזגות של נכסי המוריש עם נכסי היורש. כאשר מדובר ביורש יחיד ולא מתבצעת חלוקת נכסים בין היורשים, אין מקום לקבוע שהעיזבון חולק מיד עם מותו של המוריש, אלא יש לבדוק אם בוצעה פעולה שהביאה למיזוג נכסי היורש עם נכסי המוריש. רק במצב שבו הנכסים אכן מוזגו, ניתן לגבות את חובות העיזבון מנכסיו האישיים של היורש.

שופטת הדגישה כי הוראות ההסכם בין רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לבין המושב קובעות באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי זכויותיו של המנוח במשק לא היו ניתנות להעברה בירושה, וכי הזכויות הועברו אוטומטית לאלמנה בשל היותה בת זוגו.

בנסיבות אלה, זכויות השימוש של המנוח במשק לא נחשבו לחלק מעיזבונו. השימוש שעושה האלמנה כיום במשק, הכולל מגורים בבית, ניהול חוות סוסים, הענקת רשות לבנה להשתשמש בחלקות החקלאיות ועוד, הוא מכוח היותה בת הזוג ולא מתוך מעמדה כיורשת.

מעבר לכך, "המשך השימוש בו עושה הנתבעת בבית המגורים המצוי בנחלה, בחוות הסוסים ובמתן אישור לבנה לעשות שימוש בחלקות החקלאיות, הינו שימוש אשר נעשה על ידה אף בטרם פטירתו של המנוח והמשך השימוש בנחלה כפי שצויין לעיל, מהווה המשך ישיר של חייה הקודמים, בטרם פטירתו של המנוח. האם מצופה מהנתבעת להתגורר במחצית מהבית, להפסיק לעבוד בחוות הסוסים שהקימה ועוד? סבורתני כי התשובה לכך שלילית. בנסיבות אלו התנהלותה של הנתבעת במשק והמשך שגרת חייה, כפי שהיה לפני פטירתו של המנוח, אינו מהווה, לדעתי, אקט חיצוני המעיד על חלוקת העיזבון של המנוח, ומיזוג נכסיה עם נכסי העיזבון, כטענת הבנק".

בנסיבות הענין, קבעה השופטת כי היא מחייבת את בנק דיסקונט לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 40,000 שקל.