"הבן שרשום במשרד הפנים כבני, אינו בני הביולוגי. אין לי קשר משפחתי או קשר נפשי עימו. לא היה קשר ביננו מיום שנפרדתי מאמו, הוא זר לי ומבחינתי איננו בן שלי". כך כתב בצוואה גבר שהלך לעולמו.
בשנת 2007 חתמו גבר ואישה על "הסכם זוגיות" אשר הסדיר, בין היתר, את הסכמתם כי האישה תבצע הפריה והמנוח יסייע להצלחת תהליך ההפריה ובנוסף יכיר באבהותו. בהמשך, באמצעות טיפולי ההפריה, נולד הילד כשבתעודת הלידה שלו רשומים המנוח והאֵם כהוריו וכך גם בתעודת הזהות של המנוח.
בשנת 2022 נפטר הגבר וביום 17.1.2023 ניתן צו ירושה לבקשתה של האֵם על פי צו הירושה כי הקטין הוא היורש היחיד. אולם, חודש אחרי הועברה לבית משפט בקשה לביטול צו ירושה שהגישו אחיותיו של המנוח.
לטענת האחיות, נודע להן על עצם קיום צו הירושה ביום 24.1.2023, כאשר נכנסה האישה לבנק לצורך משיכת כספים מחשבון המנוח לשם כיסוי הוצאות הקבורה ועובדת הבנק המטפלת בחשבון הודיעה לה כי אין אפשרות למשוך כספים בשל מתן צו הירושה.
עוד אמרו האחיות, על אף שהאֵם ידעה שהמנוח הותיר אחריו צוואה חתומה בפני עורכי דין וציווה כי את כל רכושו הוא מעניק להן, עותק הצוואה הוסתר מבית המשפט בעת מתן צו הירושה. עוד אמרו האחיות כי "הקטין חסר מעמד להתנגד לבקשה למתן צו קיום צוואה, הוא אינו ילדו הביולוגי של המנוח, הוא לא אומץ ולא ניתן לגבי צו הורות ועל כן הוא אינו נכנס בגדרי היורשים על פי חוק הירושה".
מנגד, הבן, באמצעות האֵם, השיב לבקשה לביטול צו הירושה וטען, כי הוא היורש היחיד מכוח הוראות סעיף 10 לחוק הירושה, והוסיף, כי האב לא היה כשיר בעת עריכת הצוואה והיא נעשתה תוך ניצול מצבו של המנוח כאשר אחיותיו לקחו חלק נכבד מנכסיו עוד בחייו.
השופטת יפעת שקדי-שץ (בצילום) אמרה כי "פרטי הורים וילדים במרשם אמורים לשקף את מצב הדברים והרישום אינו יוצר מצב אלא משקף אותו. בנוסף, מדובר בפרטים המהווים ראיה לכאורה, ככזו - היא ניתנת לסתירה; על כן שעה שאין מחלוקת שהקטין אינו בנו הביולוגי של המנוח וכי לא ניתן צו המסדיר את ההורות בדרך כזו או אחרת, נסתרת הראיה, הרישום אינו רישום שמשקף את מצב הדברים האמיתי ולא ניתן להסתמך על הרישום".
עם זאת ציינה השופטת, כי "נוסח הצוואה מלמד שבזמן אמת ראה המנוח קושי בהגדרת מערכת היחסים כהורה ובנו, מעבר לברור מאליו, כי כוונה אינה יוצרת הורות משפטית - ולהיפך, כוונה להתנער אינה מבטלת סטטוס הורי שנקבע כדין".
דיני הירושה הישראליים הם קפדנים, ברורים ונוקשים ודרכי ההורשה מוגדרות בצורה מדויקת. משכך, במקרה זה, הקטין אינו נכנס בגדרי המונח "ילד" הקבוע בסעיף 10 לחוק הירושה ועל כן הוא אינו יורש על פי דין ואינו בעל מעמד להתנגד לצוואה.
לאור האמור ובסיכום הדברים, קבעה השופטת כי היא מורה על ביטול צו הירושה ועל מתן צו קיום לצוואת המנוח, והוסיפה, כי לאחר ששקלה את האופן בו נוהל ההליך ואת הגישה העניינית שהובילה להגדרת הסוגיה הנדרשת להכרעה כבר בתחילת ההליך היא מחייבת את הקטין (באמצעות האֵם) בהוצאות משפט בסך 10,000 שקל.
コメント