אמיר הנדל ובן זוגו זכו להכרה כידועים בציבור בביטוח הלאומי וניהלו משק בית משותף. הנדל לא עובד, ובן זוגו עובד כשכיר. כאשר הנדל התבקש לשלם דמי ביטוח לאומי וביטוח בריאות, הוא פנה למוסד וביקש לקבל פטור כעקר בית שבן זוגו עובד, בהתאם לסעיף 238 לחוק הביטוח הלאומי המתייחס לאישה עקרת בית, אולם הוא סורב בנימוק כי רק עקרת בית פטורה מתשלום.
בעקבות כך, נקט הנדל בהליכים משפטיים ותבע את המוסד. לטענתו, מדובר בפטור הניתן לתא משפחתי ולא למבוטחת כשלעצמה, על אף לשון החוק, יש להכיר בזכויות שלו ושל בן זוגו, בדומה לתא משפחתי המורכב מזוג נשים שקיבל הכרה.
לפני שנה, קיבל בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב את התביעה. בביטוח הלאומי לא ויתרו התעקשו והגישו ערעור על ההחלטה לבית הדין הארצי. השבוע הנשיאה ורדה וירט־ליבנה, השופטת סיגל דוידוב־מוטולה, השופט אילן סופר ונציגי הציבור ירון לוינזון ושרגא ויצמן דחו את הערעור. נקבע כי גבר שנמצא במערכת יחסים עם בן מינו במסגרת תא משפחתי יכול להיכלל תחת המונח "עקרת בית" כחוק, ובהתאם לקבל את כל הזכויות והחובות המיוחסות לאישה.
בית הדין קבע כי ההבחנה הלשונית בין גבר לאישה בסעיף הנוגע ל"עקרת בית", נובעת מתפיסת עולם מיושנת שהייתה נהוגה בתחילת שנות ה־50, אז נחקק חוק הביטוח הלאומי, במהלך אותה תקופה לא עמדה לנגד עיניו של המחוקק מבנים משפחתיים מגוונים כגון תא משפחתי של בני זוג הומוסקסואליים.
בית הדין הארצי קבע כי עיקרון השוויון מחייב להעדיף פרשנות המרחיבה את הוראות הסעיף לתא משפחתי של שני גברים: "הבחנה בין תא משפחתי המורכב מזוג הטרוסקסואלי לתא משפחתי המורכב מזוג חד־מיני, אינה נובעת משוני רלוונטי, ומשכך היא מפלה. זוגות מאותו מין הם קבוצה "חשודה" שסובלת מהפליה עלרקע נטייתם המינית באופן מובהק ושיטתי לאורך ההיסטוריה, לא אחת באצטלה של נימוקים אשר ניסו להסוות את ההפליה כהבחנה רלבנטית".
עוד אמר בית המשפט, כי הפרשנות לפיה גבר החי בזוגיות עם בן מינו בתא משפחתי יוכל, לפי בחירתו, להיות מוגדר כעקר בית, מתבקשת נוכח האינטרס הציבורי ועיקרון השוויון העומד בבסיסו. זוהי פרשנות המקיימת זכויות אדם, ובין היתר משום כך היא עדיפה על פני פרשנות אחרת".
Comments