בית משפט השלום בפתח תקווה קבע לאחרונה כי על רשת "מגה" לפצות בכ-130 אלף שקל סגן מנהל סניף לשעבר בשל עומס עבודה הנובע מיציאת המנהלת לחופשת לידה. השופט המוערך אריאל ברגנר (בצילום) קיבל את הטענתה לפיה נותר עם פוסט טראומה.
התובע, כיום בן 68, עבד ברשת בשנים 1997 עד 2014. בחודש נובמבר 2012 הוא לקה בהתקף חרדה, לטענתו בעקבות לחץ מופרז שהופעל עליו מאחר שתפקידו בפועל חרג מגבולות היכולות הסבירות שעובד בודד יכול היה להתמודד באופן סביר. הוא הסביר שביוני-אוגוסט 2012, במהלך חופשת הלידה של המנהלת, הוא נאלץ לבצע גם את תפקידה והדבר יצר תנאי העסקה ולחץ לא אנושיים. בנוסף, לשעות עבודה רבות מאוד.
הוא פירט יום עבודה טיפוסי שהחל בהליכה בסניף לפני פתיחתו לקהל הרחב, פתיחת דלתות חירום, איסוף והרמת קרטונים שנותרו במעברים ופינויים, ניקיון מכונת שטיפה, מילוי דו"ח בריאות הציבור, בדיקה פיזית של מוצרים והוצאת מוצרים פגי תוקף מהמדפים, פינוי שאריות מוצרים, ביצוע בדיקת טמפרטורה בחדרי הקירור ועוד תחומי אחריות שונים.
במהלך משמרת ערב נוספו משימות גם לעומס וסגירת הקופות, השלמת סגירת יום עבודה במחשב, סגירת הכספת, בדיקת ניקיון והכנסת וארגון פריטים לקירור, נעילת דלתות חירום, הכנסת עגלות, ניהול מערכת האזעקה וככל שיש צורך הזמנת המוקד והמתנה להגעת נציג, וסיור רגלי בסניף.
בנוסף לאחריותו היומיומית והמשימות הקבועות, הוטלו עליו גם משימות משתנות על בסיס שבועי או חודשי שכללו ספירות מלאי, שרטוט של הסניף, סידור הסחורה לפי השרטוט והקמת שילוט מתאים. בנוסף היה עליו לבנות תוכנית שיווקית, ביצוע הזמנות מול ספקים, לפנות פריטים שאינם במבצע, להציב פריטים משתתפים על הסטנדים ועוד.
הוא הדגיש שמאחר שהסניף סבל מחוסר כוח אדם, הוא לקח על עצמו תפקידים של משלוחים ועובד מחסן, תפקידים הכרוכים במאמץ פיזי רב, ומילא מקום של עובדים נעדרים בכל המחלקות. לאור הלחץ הרב שבו היה שרוי הוא פנה בבקשת סיוע ממנהלת האזור, שוחח עמה, שלח לה הודעות מייל, אך לדבריו הוא נתקל באדישות, ובביקורת נגדית בוטה.
בנובמבר 2012, בעת מילוי תפקידו, חווה התובע מצוקה ולחץ בחזה. הוא פונה לבית חולים שם נרשם כי הוא סובל מכאבים בחזה, ייתכן על רקע מתח נפשי. עם זאת, המעסיקה הכחישה את הקשר בין בעיותיו הבריאותיות לבין מקום העבודה. לשיטתה, הוא הועסק במשימות ניהוליות שגרתיות ורגילות לחלוטין.
בהמשך הוא הגיש את התביעה, והשופט אריאל ברגנר קבע ש"מגה" התרשלה. ברגנר קיבל את גרסת סגן המנהל וקבע שעל רקע מצוקת כוח אדם הוא נאלץ לבצע משימות של עמיתים אחרים שנעדרו. סביבת העבודה הטילו עליו עומס משמעותי ולחץ לעמוד ביעדים בפרק זמן נתון ובמאמץ מוגבר.
בפסק הדין צויין בהינתן נסיבות אלה היה על המעסיקה לספק לו את ההדרכה המתאימה לביצוע העבודה ובפרט על רקע היעדר ניסיונו בניהול. זאת, במקביל להעמדת כוח אדם מספק.
מנגד, הנתבעת העלתה בכתב ההגנה טענה מקדמית להתיישנות התביעה. לפי טענתה, התובע מבסס גרסתו על רצף ומהלך עבודה במשך 17 שנות העסקתו אצל הנתבעת שגרמו למצבו הרפואי.
אולם, השופט אמר כי "לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בחומר הראיות והתרשמתי מהעדויות, דין טענת ההתיישנות להידחות".
לפיכך, השופט קבע כי יש קשר סיבתי בין העומס לבין מצבו הנפשי של סגן המנהל לשעבר, שנותר עם 30% נכות. בסיכומו של דבר חויבה המבטחת של מגה מנורה מבטחים לשלם לעובד פיצוי בסך 110,730 שקל בתוספת שכר טרחת עו"ד בסך 20% בצירוף מע"מ.
Comments