גבר סייע לגיסו, שהוא בעלה של אחותו, בבניית בית צמוד קרקע בשדרות ומימן כ-200 אלף שקל בפרוייקט. הוא טען כי הוסכם ביניהם כי יממן מכספו את בניית יחידת דיור על גג הבית לביצוע השיפוצים, לטענתו, בתמורה הוא יקבל את הזכות להשכיר את יחידת הדיור ל-13 שנים.
הגיס סירב להסכם, והגבר הגיש נגדון ב-2019 תביעה על 340 אלף שקל. במהלך ההליך המשפטי נפטר הגבר, ואלמנתו נכנסה לתפקידו בתיק.
בתביעה נטען כי המנוח הסתמך על התחייבותו של גיסו לשכור את היחידה, כך שתהיה לו הכנסה יציבה לאחר שמשך את כספי הפנסיה שלו. הגיס טען מנגד - כי תמך במנוח שהיה מרותק לכיסא גלגלים, ליווה והסיע אותו לטיפולים רפואיים, וכי המנוח סייע בשיפוצים כמחווה על שנות הטיפול בו.
השופט עידו כפכפי (בצילום) מבית משפט השלום באשקלון קבע כי קיומו של הסכם בין הצדדים לא הוכח. מאחר שטענת התביעה התרכזה סביב התחייבות לזכות ולהשכיר ל-13 שנים - הרי שמדובר בעסקה במקרקעין, מחייבת מסמך כתוב שיהיה מחייב משפטית. הדרישה למסמך כתוב היא לשכירות לתקופה של יותר מחמש שנים.
התיק נתקל בפני קשיים עקב פטירתו של התובע בטרם מתן עדות, ולא ניתן היה להסתמך על תצהירו. השופט הציין כי גם אם היה אפשר להסתפק בעדותו כעדות יחידה כדי להוכיח את טענותיו להסכם, ספק אם הן היו מוכחות. הגיס הודה כי המנוח ביקש תשלום בשלב מסוים, עם סירובו, המנוח הציע לסגור את הקומה השנייה לצורכי השכרה. הגיס הסכים להצעה אך קבע כי תקופת שכירות של 24 חודשים.
אולם, השופט ציין כי הבעת הנכונות לגמול למנוח לא יצרה התחייבות. "מכלול הנסיבות מלמדות כי מסתברת יותר גרסת המתנה שטען הנתבע". אמר השופט, והוסיף "חוק המתנה קובע כי, מתנה נגמרת בהקניית דבר-המתנה על-ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה"
Comments