לבית המשפט המחוזי בתל אביב הוגשה עתירה נגד הממונה על חופש המידע להיענות לבקשת חברת רדימיקס ישראל בע"מ ולהמציא לעיונה מסמכים הנוגעים להתקשרות בין שפיר אוריין לוגיסטיקה למדינת ישראל.
המידע המבוקש נוגע להקמת מפעל בטון על ידי שפיר אוריין בע"מ, לאחר שזכתה במכרז במאי 2018 לביצוע תכנון, הקמה מימון תפעול ואחזקה של מרכז האספקה של צה"ל.
במסגרת המכרז נקבע כי יתאפשר לשפיר אוריין להפעיל, בנוסף לתכולת העבודה לפי המכרז, גם "מיזם נוסף", הזכיין יהיה רשאי ליזום מיזמים קשורים ונלווים לפעילויות קשורות בכדי להשיא לזכיין הכנסות נוספות.
בהמשך, לפנייתה של רדימיקס לקבלת המידע, פנתה היא בבקשה לפי חוק חופש המידע לגבי מפעל הבטון, לבני שמעון ראש המועצה המקומית ויו"ר הוועדה האזורית לתכנון ולבניה, שהמפעל מצוי בתחומן.
רדימיקס מציינת כי המידע נמסר למרות התנגדות צד ג', שפיר אוריין לוגיסטיקה. בין היתר על יסוד מידע זה למדה רדימיקס, כי מפעל הבטון שהקימה שפיר בשטח הפרויקט, לא נדרש להיתר בניה או לרישיון עסק, מהטעם שזהו מפעל ארעי לצרכי הפרויקט ומצוי בשטחו של הפרויקט.
לטענתה המתקן הארעי שמשרד הביטחון אשר נועד לשמש את שפיר אוריין לוגיסטיקה בקיום התחייבויותיה להקמת הפרויקט לפי הסכם ההתקשרות, בפועל עושה בו שפיר אורין שימוש כדי למכור בטון לצדדים שלישיים.
רדימיקס טוענת כי "מכירה לצדדים שלישיים במפעל שהוקם לצרכי משרד הבטחון תוך קבלת פטור מהליכי רגולציה נהוגים מעניקה לשפיר יתרון מסחרי משמעותי. לפיכך, רדימיקס מבקשת לוודא שהמכרז וההתקשרות מכוחו אכן התירו לשפיר לעשות שימוש ביתרון המסחרי שקיבלה, ולמכור בטון המיוצר ממפעל זה לצדדים שלישיים".
אולם, שפיר אוריין מתנגדת למסירת מידע כלשהו לרדימיקס, גם תוך הסתרת פרטים כאלה או אחרים. לטענתה, המידע שהתבקש אינו דרוש להגשמת תכלית החוק, שכן לשיטתה הוא נוגע לתפקודה של שפיר, שהיא גוף פרטי שאינו כפוף לחובות הגילוי שבחוק, ולא לתפקודה של הרשות. הבקשה היא "ניסיון של רדימיקס, חברה מתחרה של שפיר, להשיג מידע באופן עקיף על מהלך העסקים הרגיל שלה".
תעשיות רדימיקס טוענים כי יש לדחות את העתירה שכן "לא נפל כל פגם בהחלטת הממונה. לרשות המנהלית שיקול דעת שלא למסור מידע לפי סעיף 9(ב) לחוק חופש המידע. הממונה פעל בהתאם לדין והפעיל שיקול דעת סביר לאור תכליתו של החוק ותוך איזון בין האינטרסים והשיקולים הצריכים לעניין בהתאם לחוק ולפסיקה; והחליט להעביר לרדימיקס מידע תוך השחרת חלקים מסוימים. וזאת, לאחר שקיבל את עמדת העותרת, ובחן את עניין העברת המידע גם לאור טענותיה".
השופטת אמרה כי, "לא מצאתי ממש בטענות העותרת וסבורני כי אין מקום להתערב בהחלטת הממונה ולא נפל בה כל פגם ולא כל שכן, פגם מן הסוג המצדיק את התערבות בית המשפט בהחלטה".
והוסיפה כי היא "דוחה טענות אלה, שאין בהן כל ממש. כעולה מן הסקירה המשפטית לעיל, מטרתו של החוק היא לאפשר ביקורת ופיקוח על רשויות השלטון. ברי כי פיקוח וביקורת ממשיים ויעילים אינם יכולים להתקיים".
בית המשפט קבע כי המידע המבוקש ביחס להתקשרות של המדינה-משרד הביטחון עם העותרת בקשר ל"מיזם הנוסף", הוא "מידע ציבורי מובהק" שחל עליו החוק, ובחשיפתו יש כדי לקדם את השקיפות והפיקוח על הרשות הציבורית בהתקשרותה עם גוף פרטי.
העובדה שמבקשת המידע היא מתחרה, אינה גורעת מתחולת החוק ובנסיבות ענייננו אף מבססת אינטרס משמעותי ולגיטימי לבקשתה למידע. ומשעה ששפיר לא הציגה ולו ראשית ראיה מדוע וכיצד גילויו של המידע יוביל לפגיעה ממשית באינטרס מקצועי מסחרי או כלכלי שלה - אין עילה שלא למסור את המידע.
לפיכך, העתירה נדחית ובית המשפט חייב את שפיר אוריין לוגיסטיקה בע"מ לשלם למדינה ולתעשיות רדימיקס, 35,000 שקל לכל אחת.
Comments