הקרב של ההורים: ביקשו להפרות אישה עם זרע בנם - ונדחו

מאת: שלמה בוצ'צ'ו

ערעורם של הורים שכולים, שביקשו להתיר שימוש בזרעו של בנם המנוח להפריית אשה שאינה בת הזוג שלו - נדחה בבית המשפט המחוזי בתל אביב. ההחלטה התקבלה היום.

לבן, שנהרג ביולי 2020 בגיל 25, לא הייתה בת זוג במותו. ההורים שאבו את זרעו באישור בית משפט והפקידו אותו בבית החולים אסף הרופא. עשרה חודשים לאחר מכן פנו לבית המשפט לענייני משפחה שיאפשר להם לעשות שימוש בזרעו של המנוח לצורך הפרייה.  

המדינה באמצעות נציג היועץ המשפטי לממשלה התנגדה לבקשה וטענה שלא הובאה ראיה ברורה או הוראה מפורשת של המנוח המעידה על רצונו המפורש שיעשה שימוש בזרעו לאחר מותו. לטענתה, בתצהירי קרוביו וחברים שהעידו על דברים שלכאורה נאמרו על ידי המנוח בעל פה, לא ניתן לראות אינדיקציה מספיקה לרצונו המשוער של המנוח להביא ילדים לעולם מזרעו לאחר מותו מאישה שלא הכיר.

ההורים לא השלימו עם פסק הדין והגישו את הערעור למחוזי, וענו כי השאלה היחידה שעומדת על הפרק היא כי "המנוח הביע רצון להורות וכן רצון כללי להמשכיות לא נסתרה".

אולם השופט שאול שוחט (בצילום), אמר כי הנטל להוכיח שהמנוח רצה שייוולדו לו ילדים לאחר מותו, מוטל על הההורים ועליהם להביא "אינדיקציות ברורות וחד משמעיות". עוד אמר השופט כי "לא די ברצון משוער הנעדר ביסוס ראייתי קונקרטי והמערערים לא עמדו בנטל המוטל עליהם".

מנגד אמרה המדינה כי בהיעדר בת זוג יש לדחות את הערעור: "כדי לבצע את ההליך יש לבסס את רצונו של המנוח בהבאת ילדים לעולם מזרעו לאחר מותו מאישה שלא הכיר".  

הלכה המשפטית קובעת כי הרצון המשוער של הנפטר מבוססת על כך שאדם מן השורה אינו נדרש בחייו לשאלת השימוש בזרע לאחר מותו, אך מעוניין בדרך כלל בהמשכיות, במיוחד כאשר בת זוגו רוצה בכך. עם זאת, להוריו של הנפטר, כמו גם לקרוביו האחרים, אין מעמד חוקי ואת רצונו המשוער של הנפטר אין לאמוד במאזן ההסתברויות, אלא נדרשת הוכחה ברורה.

שלושה שופטים דנו בערעור והחליטו פה אחד לדחות אותו. השופט שאול שוחט הסביר: "גם אם נלך לגישה המקלה על המערערים מוטל נטל הוכחה כבד, גבוה מהמקובל בתביעות אזרחיות רגילות, להוכיח שהמנוח היה רוצה ילדים מזרעו לאחר מותו ובמקרה שלפנינו מאשה שהוא לא הכיר שאמורה להיות אם לילדיו שאותם לא יגדל".

השופט נפתלי שילה אמר כי: "אין מנוס מדחיית הערעור ואין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שקבע ביהמ"ש. הנטל שנקבע בפסיקה להוכחת רצון לשימוש בזרע לאחר המוות הוא כבד והמערערים לא עמדו בו. למרות ההבנה לרצונם העז של המערערים ולצערם ואבלם הכבד, אציע לחברי לדחות את הערעור".