השופטת שושנה ברגר למשרד הפנים "אחרי 30 שנה דין התביעה להידחות"

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית המשפט לענייני משפחה בחיפה דחה לאחרונה תביעה שהגיש משרד הפנים, המבקש לשלול יהדותן של אם ושתי בנותיה, שעלו לישראל מברית המועצות לפני למעלה מ-30 שנה. השופטת שושנה ברגר הסבירה בהחלטתה לא רק בעיכוב המשמעותי בהגשת התביעה, אלא גם בפסק הדין של בית הדין הרבני שהכיר במעמדם היהודי זמן קצר עם עלייתם ארצה.

בשנת 1990 עלתה המשפחה לישראל מכיוון שהאב הינו יהודי. זמן קצר לאחר הגעתם, הכיר בית הדין הרבני ביהדותן של האם והבנות.  במהלך ההליך סיפרה האם פרטים על מנהגים כמו אכילת מצות בפסח וצמו ביום כיפור. בית הדין שוכנע ואישר את מעמדם היהודי.

עם זאת, בינואר 2001 שלחה רשות האוכלוסין מכתב לאם ולבנותיה בבקשה שעליהן להגיע למשרד הפנים עם תעודות הלידה המקוריות שלהן. בתגובה לחשד שהתעורר כלפי יהדותן כתבו השלוש במכתבים משלהן, בהם הביעו אי נחת על עצם הפקפוק בדתן. במכתבים צויין שהרישום בתעודות הלידה כרוסיות נעשה בשל הפחד מפני הגזענות שהופנתה כלפי יהודים בברית המועצות.

עוד הדגישו כי למעשה, משפחתם מקפידה על מנהגים יהודיים למהדרין - בת אחת התחתנה ברבנות ומטפחת משק בית מסורתי, כאשר בנה הבכור לומד בבית ספר דתי. הבת הנוספת משרתת כקצינה בצה"ל ונישאה לגבר רק אחרי שבדקה כי התגייר כדין ובהתאם להלכה.

למרות זאת, משרד הפנים התעלמו מהנימוקים, והמשיך להטיל ספק בזהות היהודית של המשפחה במהלך שני העשורים. זה הגיע לשיאו בתביעה שהוגשה בפברואר 2021 הוא עתר לתקן את המרשם כך שהאם,  הבנות וילדיהן לא יירשמו כיהודים. 

אולם השופטת ברגר קבעה שפסק הדין הרבני משנת 1991, שלפיו האם ובנותיה יהודיות, מעולם לא בוטל, לכן, מבחינה משפטית, היא שהן ויתר הצאצאים שלהן אכן יהודים.

גורם נוסף שתרם לדחיית התביעה היה הנרטיב העקבי שסיפקו בני המשפחה במהלך 30 שנה. השופטת ציינה שהרשות לא רשאית להיבנות ממחדלה והיה עליה לבחון לעומק את טענתן.

עוד אמרה השופטת "בפועל, משרד הפנים החליט על הצורך בשינוי הרישום והגיש את תביעתו ללא שבירר וללא שבחן את טענותיה, וסבר שדי בתעודות הלידה בלבד, אין מנוס מלקבוע שהוא לא הרים את נטל ההוכחה ולא עמד ברף הנדרש להוכחת שינוי הרישום המבוקש על ידו. לא הוצגה בפניי ראיה שמשרד הפנים ערך בירור כלשהו לגבי גרסת פלונית וההסבר שניתן על ידה, ולא הובהר האם ובאיזה אופן התבררה גרסתה מצד משרד הפנים, וכן האם נעשו פעולות משמעותיות לבירור ההסבר".    

העיכוב המשמעותי בהגשת התביעה, שלושה עשורים לאחר שהסבתא ובנותיה הוכרו כיהודים, שיחק לרעתה של הרשות. בפסק הדין הודגש כי במהלך השנים נוצרה רמת אמון ניכרת בקרב בני המשפחה, אשר מצדיקה שלא להיעתר לדרישת הרשות.

סוף דבר:

השופטת ברגר "המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח שהמבקשים אינם יהודים" ובנסיבות אלה נדחתה התביעה, ורישום בני המשפחה כיהודים יוותר על כנו.