בית המשפט לענייני משפחה בחדרה קיבל תביעה שהגישה אישה נגד בעלה לשעבר, ופסק כי ביתם המשותף בקיבוץ יימכר בשוק החופשי. למרות רצונו של הבעל לרכוש את חלקה של גרושתו בנכס, קבעה השופטת עינת גלעד-משולם כי הוא לא עמד בתנאי הסכם הגירושים. שלפיו היה עליו להציג אישור עקרוני למשכנתה., דבר שלא עשה.
בני הזוג נפרדו לפני כשנתיים. מאז מתגוררים האב והבנות בבית בקיבוץ, בעוד האישה מתגוררת בדירה נפרדת. זמן קצר לאחר פרידתם, הם חתמו על הסכם המעניק לבעל זכות ראשונים ברכישת הבית המשותף, הנכס מוערך בכ-4.65 מיליון שקל. זכות זו הותנתה שבתוך חודש, על הבעל להציג אישור עקרוני מהבנק לקבלת משכנתה. אחרת הבית יצא למכירה בשוק החופשי.
בתביעה שהגישה האישה היא טוענת כי בעלה לשעבר לא עמד בהתחייבויותיו בכך שלא הציג במועד את האישור הנדרש למשכנתה. משכך, יש להורות על אכיפת ההסכם ועל פירוק השיתוף על בבית על ידי מתן צו למכירתו לכל המרבה במחיר.
מנגד, הבעל טען כי גרושתו היא שהפרה את ההסכם. לטענתו, היא סירבה לחתום על המסמכים הדרושים להעברת זכויות הבית על שמו, עניין המהווה תנאי להעברת כספי המכירה אליה. יתרה מזאת, הוא הזכיר שהיא אשפזה את עצמה מרצון במוסד למתמודדי נפש, מה שעצר את התקדמות השלמת העסקה.
הוא הודה שאיחר עם הצגת האישור העקרוני, אלא שלשיטתו מוצדק לסטות מהוראות ההסכם ולקבוע שהוא ובנותיו יישארו לגור בבית. ואמר כי "אין להורות על מכר לצד שלישי משום התחשבות בטובת הקטינות".
והוסיף, שהוא "לא רצה לזעזע את עולמן" של הקטינות במציאות אחרת הוא לא היה יוצא מעורו, בכדי לרכוש את חלקה של האישה בנכס.
אך השופטת גלעד-משולם קבעה ששינוי הסכם גירושים שאושר בבית המשפט אינו עניין של מה בכך וברירת המחדל ויש לקיימו ככתבו וכלשונו: "לשון ההסכם נהירה. הוא משרטט מתווה של שתי חלופות לפירוק הנכס. האחת, רכישת זכויות האישה בנכס על ידי האיש בתנאים כמפורט בהסכם. השנייה, פירוק שיתוף ומכירת הנכס לצד שלישי. ככל שמתקיימת החלופה הראשונה אזי היא שומטת את החלופה השנייה. ברם ככל שלא מתקיימים התנאים המגבשים את החלופה הראשונה נכנסת לתוקף החלופה השנייה. יוזכר, התנאי הוא הצגת אישור עקרוני מבנק, בדבר מתן הלוואה בתוך 30 ימי עסקים מעת אישור ההסכם, כאשר בהעדר אישור עקרוני זה יחל מועד פירוק השיתוף באמצעות מכירת הנכס לצד שלישי".
בפסק הדין נדחה ניסיון הבעל להיתלות במחדלי גרושתו לחתום על מסמכים הדרושים להעברת הבעלות על הבית, שכן הודגש בהסכם כי הצגת האישור למשכנתה הינה תנאי חובה להעברת הבעלות ועומדת בפני עצמה.
משכך, תביעת האישה התקבלה בעיקרה ולפיכך השופטת קבעה על פירוק שיתוף בנכס, וחייבה את האב בהוצאות משפט בסך של 6,500 שקל.
Yorumlar