העליון דחה את בקשתם של נוה וכץ לערער על הרשעתם בפרשת התרמית בנתב"ג

מאת: מגזין בית המשפט,

שופט בית המשפט העליון, עופר גרוסקופף, דחה על הסף את ערעורם של ראש לשכת עורכי הדין לשעבר (בצילום) אפי נווה, ורעייתו בר כץ, על הרשעתם בפרשת הכניסה והיציאה התרמיתיות בנתב"ג. 

גרוסקופף קבע כי בני הזוג לא הציגו סוגיות עקרוניות המצדיקות עיון בהרשעתם, במיוחד לאחר שהורשעו בבית משפט השלום בראשון לציון וערעורם נדחה בידי בית המשפט המחוזי מרכז. 

נוה ובר הורשעו בקבלת דבר במרמה, כניסה ויציאה בלתי חוקית לישראל. הם נדונו לעונש של חודשיים מאסר על תנאי וקנסות בסך 2,000 שקל. נוה וכץ, שהיו זוג באותה תקופה, ניסו להסתיר את נסיעתם המשותפת לתאילנד בספטמבר-אוקטובר 2018 מאשתו לשעבר של נוה, חני נוה. הם הורשעו, כי לשם כך הם פעלו במשותף במרמה, כדי לאפשר לכץ לצאת מהארץ ולהיכנס אליה בלא רישום.

לפי הצעתו של נוה, לפיה הוא יקבל אישור מעבר וימסור אותו לכץ. ביציאה מהארץ קיבל נוה אישור בעמדה הממוכנת. הם עצרו לרגע כדי ליצור רושם כאילו שגם כץ קיבלה אישור, ולאחר מכן נוה מסר את אישורו לכץ. כץ עברה את השער האלקטרוני בעוד נוה נצמד לנוסעת אחרת והשתחל איתה. השניים פעלו בצורה דומה כאשר שבו ארצה, אך נתפסו בזמן מעשה.

גרוסקופף אומר כי "קמה הצדקה להעמידם לדין. יתרה מכך, בעוד רף הראיות הנדרש להעמדה לדין של איש ציבור איננו שונה מזה של אדם מן השורה, לפיכך, בצדק נדחתה טענת המבקשים בסוגיה זו", והוסיף "על אף ניסיונם של המבקשים לשוות לטענותיהם נופך עקרוני, בקשת רשות הערעור שלפניי אינה עומדת באמות המידה הללו, שכן היא נטועה היטב בעניינם הקונקרטי של המבקשים, וביישום הדין על נסיבותיהם". 

לתביעה הייתה סמכות להעמיד לדין את השניים הן בעבירה הכללית של מרמה והן בעבירה על חוק היציאה מישראל, שכן יש להם שיקול דעת רחב בניסוח כתבי אישום, ובוודאי שאין בסיס לדון בכך בגלגול שלישי, מוסיף גרוסקופף. ניתן גם היה להרשיע אותם בשתי עבירות אלו, שכן החוק מתיר הענשה על ריבוי עבירות על אותו מעשה ומונע רק ענישה כפולה.

בעוד שההגנה טענה כי הם עומדים בפני ענישה כפולה, גרוסקופף הבהיר כי בפועל הוטל עונש אחד בלבד, וגם זה בקצה המינימלי בתחתית המתחם.

נוה וכץ טענו עוד, כי מעמדו הציבורי של נוה היווה שיקול מרכזי ופסול בהעמדתם לדין. על כך אמר גרוסקופף, "ההחלטה להעמיד לדין את נוה וכץ, כמו גם בהרשעתם ובגזירת עונשם, ניתן משקל משמעותי, ואף מכריע, למעמדו הציבורי המהווה שיקול זר, ואשר הכרה בו משמעה החמרה עם אנשי ציבור, רק בשל היותם כאלה, אפילו כאשר העבירה אינה קשורה לתפקידם הציבורי. יתרה מכך, אף אם היה מקום להתחשב בשיקול האמור, הוא בוודאי אינו רלוונטי כץ".

לבסוף דחה גרוסקופף את בקשתם של נוה וכץ לערער על ההחלטה שלא להימנע מהרשעתם. ואמר "לא מצאתי ממש בטענתם של המבקשים לאי צדק מהותי ועיוות דין", והדגיש כי דחיית בקשתם נבעה בעיקרה מכך שהעבירות בהן הורשעו מחייבות הרתעה.