בישראל אחד מכל חמישה ילדים חווה תקיפה מינית. באופן מזעזע, רק 5% ממקרי התקיפה המינית בילדים מובילים להגשת כתב אישום, כאשר הרוב נסגר באמצעות עסקת טיעון.
בשנת 2020 הוקמה ועדה לאיסוף עדויות של ילדים נפגעי תקיפה מינית, במטרה לנתח דיווחים אלה, לפרסם ממצאים ולהציע המלצות לשינוי גישות הדיאלוג והטיפול בנושא זה. ועדה דומה שהוקמה בגרמניה שעסקה בנושא הדגישה שהתעללות מינית בילדים היא בעיה של המדינה ושל החברה.
ישנו הבדל גדול בין אירוע בודד של תקיפה מינית לבין תקיפה מינית מתמשכת. גם אם איננו יכולים למנוע את ההתרחשות הראשונית, במידה ונייצר בבית יחסים שבה ילדינו מרגישים בנוח לדון בכל הנושאים הקשורים למיניות יכולה לסייע במניעת פגיעה נוספת.
זוג הורים התגרשו בשנת 2019 והסדירו את ענייני הקטינים בהסכם משמורת ומזונות. כאשר כיום הקטינים מתגוררים עם האם במודיעין עילית, ומנהלים אורח חיים חרדי. האב איש עובד במקום מסודר ומתגורר בבית הוריו בראשון לציון, שם מנהלת המשפחה אורח חיים חילוני.
באפריל 2024 הוגשה בקשה לבית המשפט ובה מתוארת תמונת מצב חמורה של התנהגות מינית מתמשכת - בין האם לקטינים ובין הקטינים לבין עצמם.
בבקשה העו״ס ציינה כי הידיעה על ההתנהגות המינית, הגיעה בעקבות פנייה של האם למטפלת הרגשית שלה אשר שיתפה אותה בהתנהגות פוגענית כלפי הילדים. בדו״ח חסוי שהוגש לבית המשפט פורטו תיאורים מטלטלים ביחס להתנהגות המינית לקטינים כולם.
המשפחה מוכרת היטב לשופטת המוערכת מירה רום פלאי, ובדיון שהתקיים בפניה היא ציינה כי בית המשפט מזועזע מאופן ההתנהלות של האגף לשירותים חברתיים בעיריית מודיעין עילית, אשר באופן בלתי מוסבר, זנח את הטיפול במשפחה ולא פעל בהתאם לסמכויות שניתנו לו להוצאת הקטינים למרכז חירום.
במסגרת דיבוב של עו״ס לחוק הנוער עלה כי הקטין אימת את המידע שנמסר לעו״ס אודות המגע הבלתי מותאם וטען כי הדבר ״נעים לו", הקטינה סירבה לשתף פעולה עם העו״ס, וטענה שהכל בסדר וקטינה שלישית סיפרה כי קיימים בבית נגיעות הדדיות בין כל ילדי המשפחה. להתרשמות העו״ס, האם לקחה אחריות מלאה על מעשיה.
בהמשך נערכה ועדה נוספת לתכנון וטיפול במשפחה, בה השתתפה עו״ס מחוזית לחוק הנוער בשל מורכבות המקרה. בוועדה עלה כי האם פגעה בכל ילדיה פגיעה מינית ממושכת, ועל מנת להתחיל תהליך טיפולי משמעותי יש צורך להפריד את האם מילדיה ולהוציאם למרכז חירום חרדי.
בדיון האם אמרה, כי עם כל הכאב שבדבר, היא מתנגדת להעברת הקטינים לאב, וזאת הן מאחר שהוא נמנע מלקיים אורח חיים דתי כאשר הקטינים שוהים אצלו בבית הוריו, הן בשל התנהלות אלימה המתרחשת בבית. אימו, והן בשל נוכחותו של אחיו של האב בבית אשר בעבר נקבע כי יש להרחיק את הקטינים ממנו.
מנגד עו"ד דוד טובול המייצג את האב, עמד על בקשתו כי הקטינים יועברו להתגורר עם האב בבית אימו, בפיקוח אדוק של גורמי הרווחה בראשון לציון, ותוך התחייבות כי אחיו של האב יעזוב את הבית וישכור דירה.
עוד אמר עו"ד טובול כי, הוא מתנגד בתוקף להעברת הקטינים למרכז חירום בירושלים, ומלין כנגד גורמי הרווחה בעיריית מודיעין עילית, אשר התרשלו, כאשר לא העבירו דוחות כפי שנדרש מהם במסגרת הסמכויות שקיבלו ואפשרו לאם לפגוע מינית בקטינים לאורך שנים.
החלטה אמיצה:
השופטת קבעה כי "בית האב היא החלופה העדיפה לשלב זה והדברים מקבלים משמעות יתרה לאחר קריאת הדיווחים בעניינם של הקטינים והמידע שנמסר במסגרתם".
ולפיכך, "הקטינים יועברו לאחריות האב ואימו של האב בביתם בראשון לציון, בבית האב, הקטינים יקבלו מעטפת טיפולית, רפואית ורגשית, לה הם זקוקים על ידי האב והסבתא".
ו"באחריות האב ואימו להפריד בין חדרי הילדים כך שהם לא ישהו באותו חדר, וכן להקפיד על פיקוח 24/7, תוך שנאסר עליהם להותיר את הקטינים לבדם".
באיזו עזות מצח האם טוענת שבית האב פסול מאחר שלא מקיים אורח חיים דתי בעוד שהיא מקיימת איתם יחסי מין בגילוי עריות.