ביקשו לבטל את צוואה: "אבא היה גבר מוכה, חבול ואנוס לקיים את דברי אשתו"

מאת: מגזין בית המשפט,

ביהמ"ש לענייני משפחה בתל אביב דחה לאחרונה התנגדות שהגישו ילדים מנישואיו הראשונים של גבר שנפטר בעניין צוואה שבה הותיר את רכושו לאשתו השנייה ולבתם המשותפת. הילדים טענו כי האישה השנייה התעללה פיזית באביהם, מה שהוביל בסופו של דבר למותו, וכי הצוואה נערכה בכפייה. עם זאת, השופט (בצילום) יהורם שקד הגיע למסקנה כי טענותיהם לא הוכחו.

בשנת 1984, בעקבות גירושיו מאשתו הראשונה, נישא המנוח בשנית. 13 שנים לאחר מכן, הוא ואשתו השנייה ערכו צוואות הדדיות שקבעו כי עם פטירתו של אחד מבני הזוג, השני יירש את הרכוש. בהמשך, לאחר פטירת שני בני הזוג, יועבר הרכוש לבתם. בינואר 2022, המנוח נפטר, מה שגרם לקרב סכסוך הירושה.

לפי קביעותיהם של הילדים מנישואיו הראשונים, כשני עשורים לאחר עירכת הצוואה ההדדית עם אימם החורגת, בשנת 2016, לטענתם אביהם ערך מסמך נוסף המציין את כוונתו לשנות את הצוואה ברכוש המשותף לטובת שני ילדיו. אלא שבחודש מאי אשתקד קבע בית המשפט לענייני משפחה כי מסמך זה אינו עומד בקריטריונים המשפטיים של צוואה, וגם בית המשפט המחוזי דחה את תביעתם.

בניסיונם השלישי לערער על הצוואה, הטילו ילדיו של המנוח מנישואיו הראשונים טענות חמורות נגד אלמנתו בניסיון להוכיח כי הצוואה לטובתה אינה מתיישבת עם כוונותיו האמיתיות של אביהם. מאיומים והתעללות בידי אלמנתו, ולעמדתם היא זו שגרמה למותו. כשהם תיארו אותו כ"בובה על חוט" ו"חומר היד היוצר" של אשתו, עוד טענו הילדים, שהאישה עשקה אותו על מנת שיערוך צוואה העונה על רצונותיה, כשהמסמך נגוע בהשפעה בלתי הוגנת ועליה להתבטל. מנגד, האלמנה טענה מנגד שמדובר בעלילת דם חסרת בסיס.

בפתח פסק הדין כתב השופט שקד: "טרם אפנה לבחינת טענות הצדדים והחלתן על הדין, אני רואה חובה לומר כבר עתה ובקול ברור וצלול כי ההתנגדות שהוגשה היא דוגמא ומופת להליך סרק, להליך חסר כל סיכוי ותוחלת זולת כילוי זמן ומשאבים".

עוד הוסיף השופט כי, "לא ניתן להתעלם מהעובדה הברורה כי חלק מטענות הנתבעים אינן יכולות לדור בכפיפה אחת, בהתנגדות אחת לצוואה אחת. בכל הכבוד, כיצד ניתן לטעון לקיומה של השפעה בלתי הוגנת (כלומר, החתימה היא חתימת המצווה) ובאותה נשימה לטעון לזיוף?! וישאל השואל, מדוע שאדם ישפיע על מצווה לערוך צוואה כרצונו של אותו אדם ולאחר כל זאת ידאג שאחר, שאיננו המצווה, יחתום במקום המצווה?!".

הוא הדגיש כי הצוואות המדוברות הן הדדיות ונערכו במקביל למעורבותו של אותו עורך דין, כאשר המתנגדים לא הוכיחו ולו כל ראיה מהותית לכך שרצונו של אביהם אינו משקף באמת את כוונותיו החופשיות שלו.

טענת ההשפעה הפסולה  בהסתמך על הוראת סעיף 31 לחוק הירושה. עוד ובנוסף, "העלו הנתבעים תיאוריות איומות וקשות משל התובעת היא שהביא למותו של המנוח שלכך השיבה התובעת בנחרצות: "כמו עלילת הדם שאני הפלתי את האבא שלהם, כמו עלילת הדם שאני בזבזתי את הכסף לאבא שלהם" (עמ' 67 ש' 31). אציין כי עדותה של התובעת הייתה אמינה בעיני מתחילתה ועד סופה, היא השיבה על כל מה שנשאלה ולחלוטין לא התרשמתי כי אין היא דוברת אמת, לא כל שכן באומרה את המצוטט בסעיף זה".

פסיקת בית המשפט הבהירה כי אין ראיות להשפעה בלתי הוגנת שהפעילה האלמנה. יתרה מכך, גם אם נניח שקיימת השפעה כזו, חלפה תקופה לא מבוטלת של 19 שנים בין "שינוי הצוואה" לכאורה לבין המחלוקת דנן, מה שהופך את טענת המתנגדים על בסיס זה לבלתי נסבלת.

השופט דחה גם את מאמציהם של הילדים לתאר את אביהם כגבר מוכה וחבול האנוס לקיים את דברי אשתו.

כמו כן טענתם שהיא אחראית למותו נדחתה: "אם היה בטענות הנתבעים ולו גרם בודד של אמת, חזקה שהיה מתנהל הליך מקביל ונוסף להליך האזרחי שבפני. עדי התובעות כולם, לרבות התובעת, העידו בפה מלא ובגאון כי אין כל שחר לטענות לאלימות התובעת כלפי המנוח ומצאתי ליתן בעדותם אמון מלא".

לפיכך השופט דחה את ההתנגדות לצוואה, והשית על המתנגדים הוצאות בסך 50 אלף שקל.