ביה"ד הארצי לעבודה הפך את קביעת ביה"ד האזורי לעבודה - אצל מי עובד המתווך?

מאת: שלמה בוצ'צ'ו

בהחלטה תקדימית, קבע בית הדין הארצי לעבודה בסוף השבוע שעבר כי מתווך שעבד כפרילנסר במשרד תיווך יוכר מעתה רטרואקטיבית כעובד בחברה. בעוד שבתי דין אזוריים הכירו בעבר בפסיקות שונות ביחסי עובד-מעביד במקרה של מתווכים עצמאיים, אולם הפסיקה אינה אחידה.

למרות זאת, בית המשפט הבחין באופן ברור בין מתווך עצמאי לבין פלטפורמה משותפת למתווכים עצמאיים המשתפים פעולה זה עם זה. אז לא יהיה ביניהם יחסי עבודה.

לפסיקה זו עשויה להיות השפעה משמעותית על נוהלי ההעסקה במשרדי התיווך, שבהם רוב המתווכים עוסקים כיום כמועסקים עצמאיים.

תגובת השוק לפסיקה פורצת דרך זו, שיא הראשונה מסוגה בבית הדין הארצי, נותרה בחוסר ודאות. עם זאת, מומחים משפטיים בתחום אומרים כי פסק הדין משאיר את המעסיקים במשרדי תיווך חשופים לתביעות עתידיות.

התיק המדובר התמקד במתווך נדל"ן בן 28, שהועסק במשך 16 חודשים במשרד תיווך, המתמחה בנכסים באזור תל אביב. בין המתווך למשרד נקבע הסדר הקובע כי המתווך יקבל 60% מהעמלות שהושגו מעסקאותיו, כולל מע"מ. כמו כן, הוסכם כי במקרה של פסיקה שיפוטית לטובת זכויות העובד שלו, תנאיו ייקבעו על בסיס שכר המינימום יחד עם תנאים נוספים שצוינו.

בפועל, במשך כל כהונתו הוא קיבל עמלה בודדת בסך 10,000 שקל בלבד. לאחר סיום ההתקשרות עם המשרד, הוא טען ליחסי עובד מעביד, בטענה לזכאותו לשכר מינימום והטבות סוציאליות נלוות. עם זאת, החברה ערערה על טענה זו, ובית הדין האזורי בתל אביב, לפתחו הגיע התיק, קבע כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד.

בהמשך, המתווך הגיש ערעור לבית הדין הארצי ופסק הדין בוטל. הנשיאה ורדה וירט לבנה והשופטים סיגל דוידוב-מוטולה ואילן סופר קבעו כי לא הייתה מחלוקת והמתווך מילא ללא ספק תפקיד מרכזי במשרד התיווך.אחד המבחנים שבית הדין בוחן הוא "מבחן ההשתלבות", הבודק עד כמה השתלב העובד במקום העבודה, ועד כמה עבודתו היא חלק אינטגרלי מהעסק.

בית הדין קבע כי מבחן זה התקיים, חברת התיווך פעלה באמצעות סוכנים שפעלו מטעמה, והגדירה את המתווך כסוכן של קונים. אדם זה עסק הן בעבודת שטח והן במשימות משרדיות, מילא בשקידה את תחומי האחריות שהוטלו עליהם, כששמו מוצג באתר האינטרנט של המשרד. יתרה מזאת, המתווך הוכיח כי עדכונים שוטפים למנהל הישיר שלו, ציות להוראות וביצוע משימות הקשורות לעבודה. יתרה מכך, בית המשפט בחן גם את "מבחן הפיקוח", תוך הערכת רמת הפיקוח המופעל על ידי המעסיק על העובד, בעוד לעוסק עצמאי יש גמישות רבה יותר.

תחילה דחה בית הדין האזורי את התביעה, בהתייחס לשעות העבודה החלקיות ושעות העבודה הבלתי סדירות של המתווך. אולם, לאחר בדיקת הטענות, הגיע בית הדין הארצי למסקנה כי מעמדו במשרה חלקית של המתווך אינו מפחית מהשתלבותו בחברה. בית הדין הארצי הדגיש כי גם עובדים במשרה חלקית מחזיקים במעמד זהה לעובדים במשרה מלאה והדגיש כי ביצועים נמוכים, אי עמידה ביעדים שנקבעו, רשלנות או בעיות משמעת אינם שוללים את סיווגו של אדם כ"עובד". בית הדין הארצי קבע בתוקף, "עובד במשרה חלקית נשאר עובד ללא קשר לאופי עבודתו או לרמת הביצועים שלו".

 משקל רב ייחס בית הדין לכך שבמשך 16 חודשים לא קיבל המתווך כמעט תשלום. בהדגישו כי החוזה, שנוסח בעיקרו על ידי המשיבה, עשוי שלא להקיף את כל ההיבטים וההתחייבויות, ציין בית המשפט כי היעדר תשלום סדיר אינו שולל את קיומם של יחסי עובד מעביד. "גם אם המערער סבר שיצליח לקבל את שכרו בעזרת עמלות מעסקאות, או שהעדיף לא לומר דבר ולצבור ניסיון בעבודתו כמתווך צעיר בתחילת דרכו, אין בכך להעיד על היעדר קיומם של יחסי עובד־מעסיק".

בית הדין הארצי החזיר את התיק לבית הדין האזורי על מנת לברר את הזכויות הכספיות הנובעות מיחסי העבודה.

לדברי עו"ד עדי אלבוים מומחה בדיני עבודה:

"חיוני למעסיקים להבין שתקשורת שוטפת ונרחבת עם פרילנסרים, מתן הנחיות מפורטות, והפעלת בקרה משמעותית על תהליכי העבודה שלהם עלולה להעצים בשוגג את התביעה בפני פרילנסרים אלו להכרה ביחסי עבודה.

מעסיקים יכולים לצמצם סיכונים כאלה על ידי תיאור ברור של תנאי ההתקשרות עם פרילנסרים, שמירה על הבחנה בין הסכמי פרילנסרים וחוזי עבודה, והבטחה שאופי יחסי העבודה מועבר באופן עקבי ומובן על ידי כל הצדדים המעורבים".