עניינו של מומחה טבק בחברת יצרנית הסיגריות "דובק", שפיתח מחלת ריאות לאחר 38 שנות עבודה, עורר מחלוקת משפטית בשאלה האם יש לראות במחלתו כתאונת עבודה.
בתביעתו לביטוח הלאומי השוללת את ההכרה בו כנפגע עבודה, התערב לאחרונה בית הדין לעבודה בתל אביב, וקבע שיש למנות מומחה רפואי כדי לבדוק את הקשר הסיבתי שבין אחריותו בעבודה לבין הופעת המחלה.
התובע, כיום בן 68, החל את לעבוד ב"דובק" בשנת 1978 כמומחה לטבק - תפקיד ייחודי בתעשייה הישראלית. ב-2014 הוא אובחן כסובל ממחלת ריאות חסימתית, שבעקבותיה סיים את העסקתו בחברה כעבור שנתיים.
לאחר מכן, באפריל 2021, הוא הגיש תביעה לביטוח הלאומי וביקש להכיר במחלתו כאירוע הקשור לעבודה. הטיעון העיקרי שלו נסוב על נחיצות העישון כחלק מתפקידיו ב"דובק", היה עליו לטעום את הטבק שממנו מיוצרות הסיגריות. כדי לבחון את הפוטנציאל העסקי הגלום בו.
ביטוח לאומי דחה את תביעתו בטענה שניתן היה להשתמש בשיטות חלופיות במקום עישון לצרכי הערכה, ובכך פסל את המחלה כקשורה לעבודה.
התובע התעקש וובתביעה טען כי דרישת העישון היומית שלו לעבודה תרמה ישירות למחלת הריאות שלו. ביטוח לאומי השיב בטענה כי הרגל העישון הכבד של התובע היה בלתי תלוי בעבודתו, וכי העישון מעולם לא היה היבט חובה בתפקידו.
כדי לבסס את טענותיו, זימן התובע עדים מרכזיים במהלך המשפט, ששפכו אור על תחומי אחריותו בעבודה. עדויות של מזכירתו לשעבר אשר שימשה גם העוזרת האישית שלו במשך 14 שנים, העידה שנהגה להכין עבורו את הסיגריות לעישון בבקרים וכי לאחר העישון הוא נהג לתעד את התרשמותו.
גם גיסו של התובע ועמית לאותו מקצוע, הדגישו את תפקידו האינטגרלי של העישון בעבודתו כמומחה לטבק. לדבריי עמית נוסף למקצועו "אין שום אפשרות לקבוע טעם של סיגריות ללא טעימה פיזית שלהם בפועל וכי לא ניתן להסתפק בשאיפות בודדות על מנת לקבוע את טעמה של סיגריה מכיוון שהיא משנה את טעמה ככל שמעשנים יותר".
לאורך שנות העסקתו עישן התובע כ-30 סיגריות ביום, כאשר חלק מתוכן עישן לצרכי עבודתו כטועם טבק וחלק במסגרת אישית להנאתו. התובע עישן לצורך עבודתו כשעה וחצי בממוצע ביום.
לפיכך כתבה השופטת (בצילום) מירב קליימן: "מכלל האמור עולה כי כל העדים מטעם התובע העידו כי תפקידו כמומחה טבק כלל עישון סיגריות וטבק, כאשר איני מתייחסת בשלב זה לכמות העישון שנדרשה אלא לעצם קיומו כחלק מדרישות העבודה. ויודגש, לבד ממר טיאנו, קרוב משפחתו של התובע, לא הוכח כי יש מקום להקנות משקל נמוך לעדותם מסיבה כלשהי. מדובר בעדים שעבדו בחברה לצד התובע והכירו את עבודתו מקרוב ועצם היכרותם עמו אין בו כדי לפגום בעדות".
במהלך ההליך נחקר מנכ"ל דובק, רועי גהל שהעיד בהיוועדות חזותית ממקום מושבו בלונדון. "התובע לא חויב לעשן כחלק מתפקידו, וכי גם מחליפו אינו מחויב בכך."
עוד ציינה השופטת "שוכנעתי ממכלול העדויות כי התובע נדרש לעשן במידת מה כחלק מעבודתו. אין חולק כי התובע שימש בתפקיד ייחודי של מומחה לטבק וכי תחומי אחריותו נגעו לכלל ההיבטים הכרוכים בבחירת הטבק לרבות בחירתו, בחינתו, ערבוב סוגי הטבק השונים וכיוב' ולכן סביר כי בין היתר נדרש גם לעשן את הטבק במסגרת עבודתו על מנת לטעום את טעמו".
וקבעה כי "לאור האמור, אני קובעת כממצא עובדתי כי התובע עישן "תוך כדי" ו"עקב" עבודתו".
Comments