בית המשפט לענייני משפחה דחה לאחרונה אישה שדרשה לקבל נתח מעיזבון של מי שטענה שהיה בן זוגה. השופטת ליאת דהן חיון קבעה כי אין קשר של מערכת יחסים בין האישה למנוח ולכן, היא אינה זכאית לכל חלק מהעיזבון.
האישה טענה כי הייתה בקשר עם המנוח במשך 17 שנים עד מותו בשנת 2018. לטענתה, הם ניהלו משק בית משותף, חלקו רכוש, והשתתפו יחד באירועים חברתיים ומשפחתיים שונים, כשהם מציגים עצמם כבני זוג. עוד טוענת התובעת על צוואתו של המנוח, שהותיר את רכושו לאחת מבנותיו, להשפעה בלתי הוגנת.
הבת שירשה את הנכס טענה כי הם מתגוררים בנפרד בדירות שונות וניהלו חשבונות פיננסיים נפרדים. לטענת הבת, התובעת ביקרה מדי פעם בביתו של המנוח כאורחת זמנית וקיבלה תשלום עבור שירותי הניקיון שהעניקה. משכך, טענה הבת כי לאישה אין זכות חוקית בכל נכסי המנוח.
לאחר בחינת הראיות קבעה השופטת דהן חיון כי בין התובעת לבין המנוח הייתה מערכת יחסים ידידותית אך לא כזו העומדת בקריטריונים המשפטיים להכרה כזוג לפי סעיף 55 לחוק הירושה. השופטת הדגישה כי האישה לא סיפקה ראיות מספיקות כדי להוכיח קשר זוגי לפני מותו של המנוח.
השופטת עוד הדגישה את סתירות העדות של התובעת, במיוחד לגבי מקום מגוריה במהלך השנה האחרונה לחייו של המנוח. בתחילה היא טענה כי היא מתגוררת דרך קבע בדירתו, אך לאחר מכן הודתה בחקירתה גרסה שונה לפיה התגוררה לסירוגין גם בדירת אמה, בשל מצבה הבריאותי.
יתרה מכך, השופטת דחתה למשל תמונות ממפגשים חברתיים ומכתבי אהבה שהוצגו כראיה, שכן הם לא קבעו בבירור את מסגרת הזמן של מערכת היחסים. מכתב האהבה האחרון נכתב חמש שנים לפני פטירתו של המנוח, כך שאינם מלמדים על זוגיות וקשר מתמשך. בנוסף דחתה השופטת את תצהירי עדים שם הצהירו שהמנוח היה בן זוגה משך כ – 17 עד 20 שנה וכן שבמהלך תקופה זו אף רכשו רכב ודירה חדשה וצברו כספים משותפים בחשבונות בנק.
בנוסף לדחיית בקשת האישה לחלקה בעיזבון, השופטת לא מצאה ראיות מספיקות לתמיכה בטענת הבת כי המנוח פרע הלוואה בסך 62 אלף שקל שהתקבלה מהתובעת. מכאן נפסק כי על הבת להשיב סכום זה לאישה מהעיזבון.
סוף דבר:
"תביעת התובעת שעניינה בקשה למתן צו ירושה, נדחית במלואה. ולאור התוצאה אליה הגעתי, הנני מחייבת לשלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪."
Comments