גבר ואישה שהיו בקשר זוגי במשך שבע שנים נולד בן. זמן קצר לאחר פרידתם, האישה ילדה את בנם השני, תוך שהיא מסתירה את הלידה במכוון מהאב וטענה שהיא עדיין בהריון. לאב נודע על הלידה רק באמצעות הודעה מעורך הדין של האם יומיים לאחר האירוע.
בית המשפט לענייני משפחה פסק לאב פיצוי בסך 35 אלף שקל, אך האב ערער לבית המשפט המחוזי בחיפה בטענה לסכום גבוה יותר ולפיצויים עונשיים. לשופטי בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק היו דעות שונות לגבי גובה הפיצוי והעדר תקדימים במקרים דומים.
השופטים חננאל שרעבי, אספרנצה אלון ואריה נאמן הסכימו שיש להכפיל את הפיצוי הגלובלי ל-70,000 שקל, אך היו סיבות שונות להחלטתם. השופט נאמן התייחס לדיני לשון הרע, המאפשרים הטלת פיצויים ללא הוכחת נזק, בסכום מרבי של 50,000 שקל. הוא טען כי מאחר ומעשיה של האם היו מכוונות וזדוניות, יש להעמיד את הפיצוי על פי שניים מהמקסימום ולאחר מכן להפחית בהתאם.
גם השופט שרעבי תמך בעמדה זו, והדגיש כי מעשיה של האם נעשו בכוונת זדון, המצדיקה פיצוי גבוה יותר מעבר לרף של 50,000 ₪ הקבוע בחוק לשון הרע.
השופטת אלון הסכימה להחלטה להכפיל את סכום הפיצוי, אך היא סברה שההצדקה צריכה להתבסס על פיצויים עונשיים ולא על דיני לשון הרע. היא ציינה כי מעשיה של האם היו ראויים לגינוי מוסרית. עוד הוסיפה השופטת אלון, מקרה חריג זה הצריך פיצויים עונשיים כדי לבטא את רתיעה של ממעשיה של האם, שהסתירה שני אירועים משמעותיים בחייו של הילד.
בנוסף לפיצוי המוגדל, חייב בית המשפט את האם לשלם 10,000 שקל הוצאות משפט לאב.
Comments