חרף התנגדות האחים: ביהמ"ש אישר לתובעת את חלקה בעיזבון – 32% ממניות החברה

מאת: שלמה בן ברוך,

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קיבל באחרונה תביעה שהגישה אישה לזכויותיה בעיזבון אחיה המנוח, אשר כלל בין היתר את מניותיו בחברה משפחתית. את פסק הדין כתב השופט ארז שני, מבכירי שופטי בית המשפט לענייני משפחה, אשר נדרש לסוגיית תחולתה של תניית סילוקין רחבה בצוואה, על רקע תביעה שהגישה התובעת לצורך מימוש זכויותיה.

התובעת עתרה לקביעה כי היא זכאית ל־32% ממניות החברה שבבעלות המנוח, בהתאם להוראות הצוואה, וכן ביקשה להצהיר כי אין בכוונתה להחיל על עצמה את תניית הסילוקין שנקבעה בצוואה. הנתבעים, אחיה של המנוחה והיורשים הנוספים, טענו כי בשל נקיטת הליכים משפטיים קודמים מצד התובעת, יש להחיל את תניית הסילוקין הקבועה בצוואה, ולשלול את זכאותה לרשת את המניות.

במסגרת ההליך, בחן השופט שני את טיב ההליכים המשפטיים שננקטו בעבר על ידי התובעת, וקבע כי מדובר בהליכים אשר נגעו ישירות למסת נכסי העיזבון ולמחלוקות פנימיות בין היורשים, מבלי שכוונו ישירות כנגד תקפות הצוואה או תוכנה. על כן, השאלה המרכזית שעמדה להכרעה נגעה לפרשנות הראויה של תניית הסילוקין ולמידת תחולתה במקרה הנדון.

השופט שני התייחס במפורט להלכה הפסוקה של תניות סילוקין, ובפרט להבחנה שהציעו המלומדים פרופ' יורם רבין ועו"ד אלון רודס במאמרם "תניית סילוקין בצוואה", בין תניות סילוקין "צרות", המתייחסות למניעת תקיפת הצוואה לגופה, לבין תניות "רחבות", אשר עשויות למנוע כל פנייה של יורש לערכאות, גם בנושאים שאינם קשורים ישירות לתוכן הצוואה. השופט ציין כי אומנם במקרה דנן מדובר בתניית סילוקין רחבה, אך יש לפרשה בצמצום, כדי למנוע פגיעה לא מידתית בזכות הגישה לערכאות.

עוד הובאה בפסק הדין עמדתה של השופטת דפנה ברק-ארז, אשר במסגרת בקשת רשות ערעור שהוגשה ב"גלגול שלישי", הדגישה כי "יש לבחון תניות סילוקין בזהירות רבה על מנת לוודא שהפגיעה בזכות הגישה לערכאות אינה בלתי מידתית". השופט שני ציין כי יש ליישם עיקרון זה גם במקרה דנן, ולבחון את מהות ההליך שננקט ולא להסתפק בפרשנות מילולית גורפת של התנייה.

בהמשך, הדגיש השופט שני כי אין מחלוקת עקרונית בין הצדדים באשר לתחולתם הכללית של סעיפים 43-44 לחוק הירושה, המקנים למוריש את הזכות להתנות את זכאות היורשים. ואולם, יישום תניות אלו צריך להיעשות בזהירות, תוך איזון בין רצון המוריש לבין עקרונות יסוד בדיני הירושה.

לסיכום, קבע השופט שני כי התובעת זכאית ל־32% ממניות החברה, בהתאם לצוואת המנוח, שכן ההליכים המשפטיים שנקטה אינם עולים כדי הפרת תניית הסילוקין באופן המצדיק את שלילת חלקה. כן נקבע כי מנהל העיזבון יפעל למימוש פסק הדין לפי שיקול דעתו, בין בדרך של הקצאת מניות ובין בתשלום כספי.