ביהמ"ש העליון דחה בקשה לדיון נוסף: בית הדין הרבני אינו מוסמך לדון במזונות ילדים

מאת: שמה בוצ'צ'ו,

בית המשפט העליון דחה לאחרונה בקשה לדיון נוסף בהרכב מורחב, אשר הוגשה על ידי בית הדין הרבני הגדול ואישה גרושה, בעניין סמכותו של בית הדין הרבני לדון במזונות ילדים אגב תביעות גירושין. נשיא העליון, השופט יצחק עמית, דחה את הבקשה על הסף, וקבע כי לא נקבעה כל הלכה חדשה המצדיקה פתיחה מחודשת של ההליך בפני הרכב מורחב.

פסק הדין המקורי, שניתן בחודש פברואר השנה, נכתב על ידי השופטת יעל וילנר (בצילום), אשר קבעה כי סמכותו של בית הדין הרבני לדון במזונות ילדים מוגבלת, ומתקיימת רק כאשר יש הסכמת הצדדים לכך. בהעדר הסכמה כזו, יש להגיש את תביעת המזונות לבית המשפט לענייני משפחה. קביעה זו מבוססת על הלכת שרגאי משנת 1969, כפי שאושרה מחדש בפסיקת בג"ץ בשנת 2019.

לטענת המבקשים, פסק הדין יוצר חוסר בהירות ופוגע בסמכויותיו של בית הדין הרבני. מנגד, ציינה וילנר בפסק דינה כי עצם ההבחנה בין תביעת מזונות לבין תביעת גירושין נועדה למנוע פגיעה בילדים תוך ניצול עניינם לצרכים אסטרטגיים במסגרת ההליך בין ההורים. השופטת רות רונן הצטרפה לעמדתה, בעוד השופט נעם סולברג סבר כי אין מקום להתערבות בעתירות שהוגשו.

בהחלטתו לדחות את הבקשה, עמד השופט עמית על כך שכל שלושת שופטי ההרכב הקודם אישרו את עקרונות הלכת שרגאי, אף אם דעותיהם נבדלו בנוגע להיקפה המדויק. לשיטתו, "אין מדובר בהלכה חדשה, אלא בהבהרה והעמקה של עקרונות קיימים", ומשכך, אין הצדקה לדיון נוסף, כפי שנדרש לפי סעיף 30 לחוק בתי המשפט.

השופט עמית הדגיש כי "גם כאשר מדובר בפסק דין בעל השלכות רוחב ניכרות, אין בכך כדי להקים הצדקה אוטומטית לדיון נוסף, ובמיוחד כאשר מדובר בשאלות של סמכות עניינית, אשר מסורה להכרעת הדין בהתאם להלכה הקיימת". בכך, קיבל למעשה את עמדת הרוב בפסק הדין הקודם, וחסם את האפשרות להרחבת סמכות בית הדין הרבני בתחום זה.

עוד נקבע בהחלטה כי "הפיתוח ההלכתי שנעשה בפסק הדין איננו חורג ממסגרת ההתפתחות הטבעית של המשפט, ואין בו כדי להקים חשש לאי-ודאות המחייבת התערבות נוספת". עמית הוסיף כי יש להבחין בין תביעות שנוגעות להשבת הוצאות בגין ילדים, אשר ניתן לדון בהן בבית הדין הרבני, לבין תביעות מזונות שעניינן בזכויותיהם הישירות של הקטינים.

בסופו של דבר: הבקשה נדחתה, והלכת שרגאי נותרה על כנה. המשמעות המעשית היא שתביעות מזונות ילדים ימשיכו להתברר בפני בתי המשפט למשפחה, אלא אם קיימת הסכמה מפורשת לדון בהן בבית הדין הרבני.