קרב הממציאים: פיצוי של 350 אלף ש"ח בעקבות טענה להעתקת פיתוח לאבחון קורונה

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה ברובו את תביעתן של חברות RAM GROUP ו־RW SOLUTIONS, שטענו כי סודות מסחריים שפותחו על ידן נגזלו על ידי חברת ב.ג. נגב טכנולוגיות ורישומים בע"מ, פרופ' גבי סרוסי ואוניברסיטת בן גוריון. את פסק הדין כתב השופט גרשון גונטובניק, הידוע כשופט שקדן ומעמיק, אשר נוהג לבחון כל תיק בקפידה ולהתעמק בפרטיו. בפסק דינו קבע גונטובניק כי חלק מהסודות הנטענים אינם זכאים להגנה – מאחר שפורסמו לציבור במסגרת בקשת פטנט, ומשכך הפכו לנחלת הכלל.

ליבת הסכסוך עסקה בפיתוח מערכת חדשנית לאבחון מהיר של נגיף הקורונה באמצעות חיישנים מתקדמים המבוססים על טכנולוגיית אנטנות ננומטריות. לטענת התובעות, פיתוחיהן בתחום הועברו במסגרת שיתופי פעולה ארוכי שנים לידי הנתבעים – שניצלו את הגישה לחומרים, לידע ולרעיונות שבבסיס ההמצאות, והשתמשו בהם לצרכיהם, תוך עקיפת שיתופי הפעולה והצגת הפיתוח החדש כפרי יוזמה עצמאית.

כפי שתיאר השופט גונטובניק בפתיח פסק דינו: "מפתח וממציא התקשר עם חוקר אוניברסיטאי ועם חברה אוניברסיטאית כדי שיספקו לו שירותים, שישפרו את הפיתוחים שעליהם עמל באמצעות החברות שבשליטתו... החוקר ניצל את הנגישות לפיתוחים עליהם עבד, גזל את סודותיו המסחריים, ועשה בהם שימוש במסגרת האמצאה המיומרת" – כך, לפי טענת התובעים.

מנגד טענו הנתבעים כי לא מדובר בסודות מסחריים כלל, אלא במידע ציבורי או בכזה שפיתוחו היה עצמאי ונפרד. פרופ’ סרוסי, כך נטען, הגה את הרעיון למערכת הזיהוי באופן עצמאי, במסגרת "קול קורא" של האוניברסיטה בתחילת משבר הקורונה, ולא עשה שימוש במידע שהועבר לו בעבר.

עוד נכתב בפסק הדין כי קיים שוני מהותי בין פרטי האמצאה לבין הגדרות הסוד המסחרי שהציגה התובעת. כאשר מגיש בעל סוד מסחרי בקשת פטנט – נפסק – הוא נוטל על עצמו סיכון מודע לכך שהפרטים יפורסמו לציבור, ובכך נשללת מהם ההגנה לפי חוק עוולות מסחריות. השופט קבע באופן חד משמעי כי "הגנת הסוד המסחרי פוקעת עם פרסום הסוד במסגרת בקשת הפטנט".

השופט גונטובניק בחן בהרחבה את השאלה האם הנתבעים עשו שימוש בפועל בפרטים חסויים, והאם אלה כללו אלמנטים חדשניים המזכים בהגנת סוד מסחרי. בחלק מהמקרים קבע כי התובעת לא הוכיחה נגישות מצד הנתבעים לפרטים האמורים, ובמקרים אחרים – לא הוכח די הצורך שמדובר בסודות בעלי ערך כלכלי ממשי.

עם זאת, ביחס לאחד הסודות – "הסוד השלישי", קבע בית המשפט כי קמה חזקת שימוש, בשל דמיון מהותי בין המוצר שפותח על ידי הנתבעים ובין החומר שנטען כי הועבר אליהם. נקבע כי לא סופקה תשתית ראייתית משכנעת לפיתוח עצמאי מצד הנתבעים, ומשכך ייחס בית המשפט משקל לטענת גזל סוד מסחרי בנוגע לרכיב זה בלבד.

בית המשפט דן גם בטענות שהעלו התובעות כנגד המומחה מטעם בית המשפט, לפיהן הוא חרג מהמנדט שניתן לו. השופט לא התעלם מהסטיות, אך קבע כי אין בהן כדי להביא לפסילת חוות הדעת, כל עוד המסקנות התבססו על תשתית עובדתית נאותה.

בסופו של דבר, בית המשפט דחה את רוב רכיבי התביעה, לרבות טענות בגין שני סודות נוספים, אך קבע כי קיימת עילת תביעה אפשרית ביחס לסוד המסחרי השלישי, והורה על פיצול סעדים בהתאם. הנתבעים חויבו בהוצאות בסך כולל של 350,000 ש"ח לטובת התובעות, תוך שהובהר כי אלמלא התוצאה המעורבת – הסכום היה גבוה יותר.