ניהול מדויק בתקופה סוערת: השופט צחי עוזיאל מייצב ומוביל את מערכת בתי המשפט

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

יותר ממאה ימים חלפו מאז מונה השופט צחי עוזיאל לתפקידו כמנהל בתי המשפט - תפקיד שבלבו עומדת מערכת מורכבת, רגישה, ולעיתים חבוטה. זוהי משרה שאינה מסתפקת באדמיניסטרציה, אלא דורשת הנהגה. עוזיאל, כך נראה, לא רק נענה לאתגר - הוא עשה בו שימוש מבריק כדי להטמיע סדר ניהולי חדש, עמוק ומדויק. לא בכוח, לא בצעקה - אלא באינטליגנציה ארגונית מהסוג הגבוה ביותר שנראה ברשות השופטת בשנים האחרונות.

כבר בראשית כהונתו הראה עוזיאל הבנה רחבה למרקם המורכב של מערכת בתי המשפט: מערכת משפטית הנתונה ללחצים ציבוריים מתמידים, חוסר אמון גובר ולעיתים גם עומס בלתי נסבל. הוא לא חיפש שקט - אלא בחר לצלול אל העומק. באחריות ובאיפוק, התווה מדיניות ניהולית תכליתית, המבקשת לבסס נורמות של שירות, שקיפות, משמעת פנימית ואמון הדדי.

בדומה למאה הימים הראשונים של נשיא ארצות הברית פרנקלין ד. רוזוולט, שהפכו לסמל של התחדשות מוסדית, כך גם בכהונתו הראשונית של עוזיאל ניתן להבחין בניצנים ברורים של שינוי בעל עומק מערכתי. לא מספר היוזמות חשוב - אלא הבנת המבנה, עיתוי המהלכים והדיוק בבחירת נקודות ההתערבות.

הישגיו בולטים במיוחד בזירות מקומיות שבעבר זכו לפחות מדי תשומת לב. כך לדוגמה, בית המשפט בראשון לציון עבר שדרוג מורגש, עם שיפור ברמת השירות, קיצור זמני מענה והגברת יעילות ההליכים. גם בבאר שבע התהוותה תחושת סדר חדשה: שילוב של ניהול יציב, שיפוט מחובר לציבור, והקשבה אמיתית לפריפריה. ובית המשפט מרכז–לוד, המהווה עוגן אזורי משמעותי, מציג אף הוא שיפור ניכר ברמת התיאום התפעולי, בניהול העומסים ובשיפור נוכח של חוויית המתדיין. הישגים אלה נולדו משיתוף פעולה הדוק בין שופטים מסורים, הנהלות מחוזיות ועובדים מקצועיים – אך מעל לכול, מהובלה מנהיגותית של עוזיאל עצמו.

השופט עוזיאל לא רק שיפר את פני השירות לציבור, אלא גם ריענן את השיח הפנימי במערכת: השיב את תחושת האחריות, דרש סטנדרטים מקצועיים ברורים, ואִפשר – בדרכו השקטה והעקבית – מרחב להתחדשות ולמצוינות אמיתית.

ואולם, השופט עוזיאל אינו עיוור למתרחש מתחת לפני השטח. הוא מזהה – ולעיתים אף במישרין – שופטים הפועלים באיטיות חריגה, מפגינים מזג שיפוטי סוער, ולעיתים מציגים רמת שיפוט שאינה הולמת את גודל הסמכות שהופקדה בידיהם. בעוד רבים מעמיתיהם נוהגים ביושרה, בשקט מקצועי ובתחושת שליחות, יש הנוקטים גישה נוקשה, לעיתים אף מתנשאת, שפוגעת לא רק במתדיינים – אלא גם, ובאופן מורגש, בשגרת עבודתם ובמורל של עמיתיהם למערכת.

ובמקום שבו מתגלה תפקוד שיפוטי בעייתי — אין די בזיהוי. כאן מוטלת על עוזיאל המשימה להפעיל את סמכותו המלאה. הוא נדרש לא רק להוביל, אלא ליישר קו. מערכת שיפוטית לא יכולה להרשות לעצמה מוקדי כשל שמערערים את אמון הציבור מבפנים. עליו לקבוע גבולות ברורים, לגבות את השופטים המצטיינים — ולעצור, בתקיפות אך בצדק, את אלה שפוגעים באיכות השיפוט ובכבודה של המערכת כולה.

ניהול מערכת משפט איננו רק שאלה של חדשנות טכנולוגית. זהו אתגר מוסרי, מוסדי ודחוף. עוזיאל הוכיח שיש לו את הכישרון להניע תהליכים, לקבוע סדר עדיפויות ולעצב תרבות משפטית בריאה. כעת נבחנת יכולתו לעבור מהנחת יסודות — להובלה במלוא העוצמה.

המערכת יודעת להכיר תודה למי שמשרת אותה באמת. מאה ימי חסד הספיקו כדי להבין דבר אחד בבירור: צחי עוזיאל איננו רק מנהל בתי המשפט — הוא גם ההזדמנות הגדולה ביותר שלה בעשור האחרון.