מאת: שלמה בוצ'צ'ו,
סכסוך עסקי בין מרפאות שיניים עלה מדרגה והגיע לפתחו של בית משפט השלום בתל אביב, שם הכריעה השופטת הבכירה נאוה ברוורמן בבקשה לאישור פסק בוררות שניתן בעקבות מחלוקת כספית מהותית בין מרכז רפואת השן – בע"מ וד"ר אנה כהן מרגרט לבין מרפאת שיניים בית פרנק בע"מ, אפרים צפריה ורפאל זכרי. הנתבעים התנגדו בתוקף לפסק, לאחר שנקבע כי עליהם לשלם סכום משמעותי של למעלה ממיליון שקלים.
הסכסוך נולד לאחר שנחתם בשנת 2019 הסכם להעברת פעילות מרפאה, במסגרתו סוכם שכל מחלוקת עתידית תוכרע באמצעות בוררות. בהמשך, קבע הבורר כי מרפאת שיניים בית פרנק בע"מ, יחד עם צפריה וזכרי, ישלמו למרכז רפואת השן סכום של כ־1.36 מיליון ש"ח, בתוספת ריבית, הצמדה, הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.
הנתבעים טענו כי מינוי הבורר היה פגום, כי נפל פגם מהותי בניהול ההליך וכי לא ניתנה להם אפשרות אמיתית לטעון את טענותיהם. זכרי הוסיף כי כלל לא קיבל את פסק הבוררות בזמן. עוד נטען כי מאחר שלא היו צד ישיר להסכם הבוררות – אין לחייבם בהשלכותיו.
מרכז רפואת השן טען מנגד כי הנתבעים נטלו חלק פעיל בהליך: הופיעו לישיבות, הגישו תצהירים ונחקרו עליהם. לטענתם, מדובר בניסיון מאוחר לערער על פסק דין לאחר שהתוצאה לא הייתה לשביעות רצונם. השופטת נאוה ברוורמן קיבלה עמדה זו ודחתה את טענות הביטול.
השופטת ציינה כי הבקשה לביטול הוגשה באיחור ניכר, ללא הצדקה, בניגוד ללוחות הזמנים הקבועים בחוק הבוררות. לדבריה, לא עלה מהראיות כל פגם שמצדיק התערבות בפסק הבוררות, וכי מדובר בהליך שנוהל כדין, תוך שמירה מלאה על זכויות הצדדים.
בנוגע לטענה כי צפריה וזכרי לא היו צד להסכם, קבעה ברוורמן כי חתימתם על כתבי הערבות מחייבת אותם אישית גם אם לא היו צד ישיר לבוררות. התנהלותם לאורך הדרך מחזקת את ההכרה במעורבותם והשתתפותם.
עוד נקבע כי זכרי לא רק שהיה מודע להליך אלא אף פעל במסגרתו: הגיש בקשות דחייה, הגיב לפניות והיה מיוצג. לפיכך, לא ניתן לטעון להיעדר זכות טיעון. השופטת ברוורמן הדגישה את החשיבות שבסופיות הליך הבוררות, בעיקר כאשר נשמרו עקרונות ההגינות לאורך כל הדרך.
לבסוף, בית המשפט דחה את כל בקשות הביטול ואישר את פסק הבוררות במלואו. צפריה חויב לשלם למרכז רפואת השן הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 7,500 ש"ח, וזכרי חויב גם הוא ב-7,500 ש"ח נוספים, לתשלום תוך 30 ימים.
Comments