ניגוד עניינים: עורכת הדין קנתה דירה מהמוכר שייצגה – ותפצה אותו ב-180 אלף שקל

מאת: שלמה בוצ'צ'ו

בית משפט השלום בבאר שבע קיבל לאחרונה תביעה שהגיש מוכר דירה באילת נגד עורכת הדין רוית אזולאי, לאחר שמצא כי פעלה בניגוד עניינים חמור בעת ששימשה כעורכת דינו בעסקת מכר הדירה, ובמקביל רכשה את הדירה לעצמה. את פסק הדין כתב השופט מנחם שח"ק, אשר ציין שלוש פעמים בהחלטתו את פגם ניגוד העניינים בו לקתה עורכת הדין.

על פי המתואר בפסק הדין, בשנת 2020 נמכרה הדירה על ידי התובע לעורכת הדין אזולאי, שערכה את הסכם המכר וייצגה את המוכר. בהתאם להסכם, נמסר כי הדירה תימסר כשהיא ריקה מאדם וחפץ עד סוף דצמבר 2021, וכי יתרת התמורה – 280,000 שקל – תשולם עם מסירת הדירה. אלא שלקראת מועד המסירה, הסתבר כי באותה עת התגוררו בדירה שוכרים לפי הסכם שכירות לשלוש שנים, שנערך גם הוא על ידי עורכת הדין, ובהתאם לסעיף מיוחד שהוסיפה, ניתן היה לבטל את ההסכם בהתראה של 60 ימים.

בפועל, עורכת הדין דרשה את פינוי הדירה מהשוכרים, אך אלו סירבו להתפנות, ובעקבות כך היא עצרה את העברת יתרת התמורה עד לפינויים, דבר שקרה רק מספר חודשים לאחר מועד המסירה. באותו פרק זמן קיבלה לידיה את דמי השכירות.

המוכר הגיש תביעה בטענה כי עורכת הדין הפרה את הסכם המכר בכך שלא שילמה את יתרת התמורה במועד, ובמקביל טען כי פעלה בניגוד עניינים חמור, כאשר שילבה סעיפים מקפחים בהסכמים ופעלה לפי אינטרסים אישיים, ולא כמי שמייצגת את טובת הלקוח.

מנגד, טענה עורכת הדין בתביעה שכנגד כי ההפרה הייתה מצד המוכר, שכן הדירה לא נמסרה כשהיא ריקה, בניגוד לקבוע בהסכם.

השופט מנחם שח"ק קיבל את עמדת התובע, וקבע בפסק דינו כי אזולאי פעלה מתוך עניין אישי, בניגוד לכללי האתיקה. הוא הדגיש כי קיים "חשש ממשי לניגוד עניינים אשר אינו מאפשר קיום חובת נאמנות בסיסית כלפי הלקוח". עוד הוסיף השופט כי "עניינה האישי של הנתבעת קיים במובהק, שהרי היא הצד השני להסכם המכר, והקושי למלא את חובת הנאמנות לתובע... אינו בגדר חשש רחוק, אלא אפשרות מוחשית".

בית המשפט דחה את טענות ההגנה של עורכת הדין, וקבע כי האחריות לאי פינוי הדירה רובצת לפתחה, שכן היא זו שייצגה את הצדדים בהסכם השכירות ואף אפשרה את החתימה עליו תוך התעלמות מתנאי הסכם המכר.

לבסוף, חייב השופט שח"ק את עורכת הדין אזולאי לשלם לתובע 180,000 שקל כפיצוי מוסכם לפי ההסכם, וכן 7,500 שקל בגין עוגמת נפש שנגרמה לו כתוצאה מהפרת יחסי האמון שבין עורך דין ללקוח.