ביה"ד קבע: הצבת מצלמות ללא הסכמה – הרעה בתנאים שמזכה בפיצויי פיטורים

מאת: שלמה בוצ'צ'ו

בית הדין הארצי לעבודה קבע לאחרונה הלכה חשובה וכוללת בנוגע להצבת מצלמות אבטחה במקום העבודה. פסק הדין, אשר ניתן על ידי נשיאת בית הדין הארצי לעבודה, השופטת ורדה וירט ליבנה (בצילום), קבע כי במקרים מסוימים הצבת מצלמות על ידי המעסיק עלולה להוות הרעה מוחשית בתנאי העבודה, עד כדי כך שהעובד יהיה זכאי להתפטר בדין מפוטר.

ההחלטה ניתנה במסגרת ערעורים הדדיים על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה, אשר הכיר בזכותה של עובדת ותיקה לפיצויי פיטורים בעקבות הצבת מצלמות מבלי הסכמתה.

העובדת, שהועסקה במשך 18 שנים, התפטרה מעבודתה לאחר שגילתה כי המעסיקה התקינה מצלמות אבטחה ברחבי המשרד – ללא הסכמתה וללא יידוע מוקדם. לדבריה, הצבת המצלמות הייתה פתאומית ויצרה אווירת פיקוח ופגיעה בפרטיותה. המעסיקה טענה כי המצלמות נועדו למנוע הטרדות מיניות. העובדת פנתה בבקשה להסיר את המצלמות, ומשזו נדחתה, סיימה את עבודתה. בית הדין האזורי קיבל את תביעתה לפיצויי פיטורים – חרף העובדה שהמעסיקה לא פיטרה אותה בפועל.

בפסק דינה האחרון, קבעה השופטת ורדה וירט ליבנה כי אין לקבוע באופן גורף שהצבת מצלמות מצד המעסיק תזכה תמיד את העובד בפיצויי פיטורים, אלא יש לבחון את נסיבות המקרה לפי מבחן משולש: הלגיטימיות של התכלית, מידת הפגיעה בפרטיות, ורמת ההסכמה של העובד. ככל שמידת הפגיעה גבוהה יותר, כך תידרש הסכמה מפורשת יותר מהעובד.

בית הדין הדגיש כי במקרה זה, הפגיעה בפרטיות העובדת הייתה משמעותית במיוחד, שכן מצלמות כוונו לעמדת העבודה שלה ללא כל היוועצות מוקדמת. השופטת קבעה כי "הרושם הוא כי המעסיקה פעלה חד-צדדית ולא אפשרה לעובדת להביע עמדתה או להתכונן לשינוי". על כן, העובדת הייתה זכאית לסיים את עבודתה מבלי לאבד את זכותה לפיצויים.

עוד נקבע כי גם אם המעסיק מקבל את הסכמת העובד להצבת מצלמות, אין בכך הכרח להכשיר את המעשה. ייתכנו מקרים – כדוגמת התקנת מצלמות בתאי שירותים – שבהם עצם הפגיעה בפרטיות תשלול את חוקיות המעשה, גם אם ניתנה הסכמה פורמלית.

הערעור שהגישה המעסיקה נדחה, והערעור שכנגד שהגישה העובדת נדחה גם הוא. עם זאת, נשמרת הקביעה שלפיה זכאותה לפיצויי פיטורים בעינה עומדת.

השופטת וירט ליבנה, שחתמה בפסק הדין את כהונתה כנשיאת בית הדין הארצי, ציינה: "מטרתנו היא להגן על זכויות העובד מבלי לפגוע שלא לצורך בזכות המעסיק לנהל את מקום עבודתו. איזון זה חייב להיעשות מתוך רגישות רבה לחשש לפגיעה בפרטיות".

פסק הדין מהווה אבן דרך בהגדרת גבולות הסמכות של מעסיקים בתחום המעקב הדיגיטלי, ומציב כלים פרשניים עדכניים ליישום האיזון שבין צורכי הארגון לבין זכויות העובד.