בית המשפט המחוזי בתל אביב דן לאחרונה בתביעות רכושיות שהגישו בנות זוג לשעבר, לאה ורחל, בנוגע לחלוקת זכויות בדירה משותפת ולתשלום דמי שימוש. בפני השופטת תמר סנונית פורר נדונה תביעתה של לאה לשינוי רישום הזכויות בדירה כך ששיעור הבעלות שלה יעמוד על 82% במקום 64%, בטענה כי רחל הטעתה אותה בעת חישוב החלוקה. מנגד, רחל עתרה לפירוק שיתוף, לאיזון זכויות סוציאליות ולתשלום דמי שימוש.
בפני השופטת תמר סנונית פורר נפרסה השתלשלות האירועים, לפיה בנות הזוג חתמו על הסכם ממון שקבע כי רישום הבעלות ישמש כראיה מכרעת לחלוקת הזכויות. בהתאם לכך, הדירה נרשמה ביחס של 64% על שם לאה ו-36% על שם רחל, בהתאם לגובה ההון העצמי שכל אחת השקיעה. עם פרידתן, טענה לאה כי הרישום שגוי, מאחר שבזמן חישוב הזכויות הובאה בחשבון המשכנתא, ששולמה על-ידי שתיהן בחלקים שווים, בניגוד לכוונתן המקורית.
השופטת תמר סנונית פורר קבעה כי בהתאם לחוק המקרקעין, הרישום בטאבו מהווה ראיה חותכת לקיומן של זכויות קנייניות, וכי ניתן לשנותו רק במקרים חריגים כגון הונאה או רישום שגוי מהותית. מאחר שלא הוכחה הטעיה בזמן אמת, נקבע כי אין מקום לשנות את הרישום. עוד ציינה השופטת תמר סנונית פורר כי טענותיה של רחל נתמכו בראיות מזמן אמת, לרבות התכתבויות עם אביה של לאה בעת רכישת הדירה, אשר חיזקו את עמדתה כי הצדדים הסכימו לחלוקה הרשומה.
בנוסף, דחתה השופטת תמר סנונית פורר את טענות לאה כי רחל התחייבה שלא להביא בחשבון את המשכנתא בחלוקת הזכויות. נמצא כי הסכם הממון כלל סעיף הקובע כי הרישום בטאבו יהיה מכריע, אלא אם סוכם אחרת בכתב. מאחר ולא נמצא מסמך כזה, קבע בית המשפט כי אין הצדקה לשנות את הרישום.
באשר לתביעת רחל לדמי שימוש, השופטת תמר סנונית פורר קבעה כי רחל עזבה את הדירה בנובמבר 2022, בעוד לאה המשיכה להתגורר בה לבדה. בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר אחד השותפים בדירה מונע מהאחר שימוש בנכס, ייתכן מקום לפסוק דמי שימוש ראויים. בנסיבות המקרה, השופטת תמר סנונית פורר קבעה כי רחל זכאית לדמי שימוש בגין חלקה בדירה, מיום הגשת התביעה ועד לאישור הסכם המכר.
בנוסף, התקבלה תביעתה של רחל לאיזון זכויות סוציאליות, ונקבע כי לאה תשלם לה סכום חד-פעמי בסך 79,198 ש"ח, בהתאם לחוות דעת מומחית. עוד נקבע כי מעבר לכך תיוותר כל אחת מהצדדים הבעלים של נכסיה והתחייבויותיה כפי שהם רשומים, וללא התחשבנויות עתידיות נוספות.
השופטת תמר סנונית פורר הדגישה את החשיבות בעריכת הסכמי ממון מפורטים וברורים, במיוחד בנוגע לנכסי מקרקעין משותפים. נקבע כי יש לפרש בצמצום חריגים לתיקון מרשם בטאבו, וזכויות קנייניות יישארו בהתאם לרישום החוקי, אלא אם יוכח אחרת בראיות חד-משמעיות.
פסק הדין משקף את גישת בתי המשפט להקפיד על יציבות המרשם הרשמי בנכסים, תוך מתן אפשרות חריגה לתיקונו רק במקרים של הונאה או שגיאה מהותית מוכחת. החלטת בית המשפט מדגישה את הצורך בתכנון משפטי מוקדם והסכמים ברורים, על מנת למנוע מחלוקות עתידיות.
Comments