מאת: שלמה בוצ'צ'ו
פסק דין שניתן לאחרונה על ידי השופט גלעד הס מבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב, קובע כי הגדרת בניינים לשימור אינה מזכה את עיריית תל אביב בהיטל השבחה. החלטה זו עשויה להשפיע על מדיניות גביית היטלי ההשבחה עבור מבנים לשימור ברחבי הארץ.
תוכנית תא/2650/ב, שאושרה לפני כ-17 שנים, הגדירה כ-1,000 מבנים במתחם "העיר הלבנה" בתל אביב כמיועדים לשימור, בעקבות הכרזת אונסק"ו על האזור כאתר מורשת עולמית. עיריית תל אביב טענה כי ההכרזה על המבנים לשימור העלתה את ערכם, ולכן יש לגבות מהם היטלי השבחה. בהתאם לכך, נשלחו מכתבי חיוב בהיטלים לאלפי בעלי דירות.
מנגד, בעלי הנכסים טענו כי התוכנית גרמה לירידת שווי הנכסים, בשל עלויות השימור הגבוהות והגבלות על מימוש תוכניות התחדשות עירונית, כגון תמ"א 38. כתוצאה מכך, הוגשו תביעות פיצוי על ירידת ערך הנכסים, שהוערכו בכ-2 מיליארד שקל. במקביל, דרישות העירייה להיטלי השבחה הגיעו למאות מיליוני שקלים, עם חיובים של עשרות אלפי שקלים לכל דירה.
ועדת הערר המחוזית דחתה בעבר את טענות שני הצדדים, וקבעה כי התוכנית לא משביחה ולא מורידה את שווי הנכסים. בעקבות זאת, העירייה ויותר מ-500 בעלי נכסים הגישו עררים לבית המשפט המחוזי. השופט הס קבע כי מיתוג נכס לשימור עשוי להעלות את ערכו, אך הדבר לא הוכח על ידי העירייה, ולכן אין לחייב את בעלי הנכסים בהיטל השבחה.
החלטה זו מהווה מכה לעיריית תל אביב, שציפתה לגבות היטלי השבחה של מאות מיליוני שקלים מבניינים שהוכרזו לשימור. כעת, בעלי הנכסים בבניינים לשימור מחמיר יוכלו לקבל פיצוי על ירידת הערך, אם יוכיחו כי זכויות הניוד שניתנו להם לבנייה במקומות אחרים בעיר נמוכות משווי הפגיעה בנכס שבבעלותם.
פסק הדין מדגיש את הצורך באיזון בין שימור המורשת האדריכלית של העיר לבין זכויותיהם הכלכליות של בעלי הנכסים. ההחלטה עשויה להשפיע על מדיניות השימור בערים נוספות בישראל, ולחייב את הרשויות המקומיות לבחון מחדש את מדיניות גביית היטלי ההשבחה עבור מבנים לשימור.
בעלי הנכסים במתחם "העיר הלבנה" יכולים לראות בהחלטה זו ניצחון, שכן היא מכירה בקשיים הכלכליים הנובעים מהגבלות השימור ומאפשרת להם לתבוע פיצויים על ירידת ערך הנכסים. עם זאת, עליהם להוכיח כי הפגיעה בערך הנכס אינה מתקזזת עם זכויות הניוד שניתנו להם.
בסופו של דבר, פסק הדין משקף את המורכבות הקיימת בין הרצון לשמר את המורשת האדריכלית וההיסטורית של העיר לבין הצורך להגן על זכויותיהם הכלכליות של בעלי הנכסים. ההחלטה עשויה להוות תקדים למקרים דומים בעתיד ולהשפיע על מדיניות השימור וההשבחה בערים נוספות בישראל.
Comments