ביהמ"ש העליון, בראשות השופט יוסף אלרון זיכה נאשם מעבירות אינוס בפסק דין דרמטי

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית המשפט העליון, בהרכב השופטים יוסף אלרון (בצילום), עופר גרוסקופף ואלכס שטיין, קיבל את ערעורו של טל אלמלח על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, וזיכה אותו מחמת הספק מעבירות אינוס, בגינן נידון ל-10 שנות מאסר. 

אלמלח, ששימש כיחצ"ן במועדון באילת בעת האירוע, הורשע בבית המשפט המחוזי בכך שאנס שתי צעירות שהגיעו לעיר לנופש. לפי הכרעת הדין במחוזי, השתיים שתו אלכוהול, חוו תחושות של טשטוש ונלקחו על ידו לחדר המלון שלהן, שם, לטענתן, ביצע בהן מעשי אינוס תוך ניצול מצבן. בית המשפט המחוזי קבע כי לא היו במצב שבו יכלו לתת הסכמה חופשית למעשיו. 

אלמלח, טען לאורך כל הדרך לחפותו. בערעורו נטען כי בית המשפט המחוזי שגה בקביעותיו, לא בחן את הראיות באופן מקיף והתעלם מסתירות בעדויות המתלוננות. כמו כן, המערער טען כי נגרם לו עיוות דין חמור, לאחר שהתביעה הסתירה מידע מהותי – תוצאות בדיקת סם אונס שבוצעה למתלוננות בחו"ל, והתגלתה להגנה רק כשנתיים לאחר ביצועה. 

השופט יוסף אלרון, שהוביל את דעת הרוב, קבע כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל מספיק לראיות שהיו עשויות לתמוך בגרסת ההגנה, וכי המסקנות שנקבעו ביחס למהימנות המתלוננות היו בעייתיות ואינן מבוססות ברף הנדרש במשפט הפלילי. 

בנוסף, קבע כי קיים מחדל חמור בהתנהלות גורמי החקירה והתביעה, בשל אי-מסירת תוצאות בדיקת הסם בזמן אמת להגנה. אלרון הדגיש כי מדובר בפגיעה מהותית בזכות להליך הוגן, עד כדי כך שניתן היה לשקול גם ביטול האישום בשל עקרון "הגנה מן הצדק". 

לדברי אלרון, "בית המשפט המחוזי נתן משקל רב מאוד לשקרי המערער – רב מדי לטעמי. את החלל הראייתי שנותר בית המשפט המחוזי השלים באמצעות שקרי המערער, מבלי לנתח כראוי את השלכותיהם הראייתיות והמשקל שיש להעניק להם בראי המערך הכולל של הראיות שהוצגו לפניו". גרסאות המתלוננות "גובשו יחדיו [בשיחותיהן], נשזרו אחת בשנייה והתגלו בהן אי-התאמות גם בהיבטי ליבה".

 השופט אלרון "משבחנתי את מלוא חומר הראיות, הגעתי לכלל מסקנה כי זיכוי המערער מתחייב מחמת הספק. אין בחומר הראיות בסיס מוצק להרשעה ברף הנדרש בפלילים. כמו כן, לא ניתן להקל ראש במחדל הבלתי נסבל של אי-גילוי תוצאות בדיקת סם האונס – פגם היורד לשורש ההליך הפלילי ופוגע בזכותו של המערער למשפט הוגן." 

פרקליטות המדינה הביעה אכזבה מהחלטת העליון, אך הדגישה כי "מדובר בזיכוי מחמת הספק, ולא בזיכוי מוחלט". מנגד, סנגוריו של אלמלח בירכו על הפסיקה ומסרו: "זהו תיק שהוטל עליו צל כבד בשל התנהלות כושלת של רשויות האכיפה. אנו שמחים שבית המשפט העליון שם קץ לעיוות הדין." 

סוף דבר: 

זיכויו של טל אלמלח מסמן את אחד התקדימים החשובים בתחום הערעור הפלילי בישראל, כאשר בית המשפט העליון הדגיש את חשיבות ההגנה על זכויות נאשמים, גם במקרים רגישים וחמורים.