בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, בראשות השופטת יעל בלכר, דן בעתירה מנהלית שהוגשה על ידי תושב תל אביב כנגד החלטת העירייה לבטל את תו החניה שלו. העותר טען כי ההחלטה שהתקבלה בשנת 2021 נעשתה שלא כדין, וביקש לבטל דו"חות חניה שהצטברו בשל כך. העתירה הוגשה רק בשנת 2024, כשלוש שנים לאחר שהעותר קיבל הודעה על ביטול תו החניה, ולאחר שנדונו הליכים פליליים בעניינו שהפכו חלוטים.
בית המשפט לעניינים מקומיים הרשיע את העותר בגין 129 עבירות חניה שבוצעו בשנה שלאחר ביטול התו. העותר טען כי ההחלטה על ביטול התו הייתה בלתי חוקית אך לא תקף אותה בהליך מנהלי במועד.
בעתירתו טען העותר כי ביטול התו נעשה ללא עילה חוקית, וכי העירייה פעלה בחוסר סמכות ובחוסר תום לב. לטענתו, לא נדרש ממנו להשלים מסמכים, והוא היה בטוח שהעירייה תתקן את ההחלטה מרגע שיתברר שהוא ממשיך להתגורר בנכס ולשלם ארנונה.
העירייה טענה כי העתירה הוגשה בשיהוי ניכר תוך זלזול בחוק. העותר לא גילה פרט מהותי – קיומם של כ-90 דו"חות חניה נוספים שעדיין מתנהלים בבית המשפט לעניינים מקומיים. לטענתה, העותר פעל במכוון בניגוד לחוק העזר, תוך שהוא מתעלם מהחלטת הביטול.
השופטת בלכר דחתה את העתירה על הסף מהנימוקים הבאים: העתירה הוגשה כשלוש שנים לאחר החלטת הביטול. העותר המשיך לחנות בניגוד לחוק, צבר דו"חות רבים, ולא נקט הליך מנהלי לתקיפת ההחלטה במועד. העותר הסתיר מידע מהותי, ובכך הפר את חובת הגילוי המוטלת עליו בהליך מנהלי.
בית המשפט קבע כי העתירה הוגשה באיחור בלתי סביר, תוך הפרת הדין והפסיקה, ואין לאפשר לעותר להשתמש בהליך המנהלי כדי לעקוף פסקי דין חלוטים בעניינו. העתירה נדחתה על הסף, תוך דגש על עקרונות של ניקיון כפיים ושמירה על שלטון החוק.
בנוסף, לאור התנהלות העותר והוצאות ההליך, חויב העותר בתשלום הוצאות משפט בסך 30,000 שקל לעירייה.
Comments