בית המשפט דחה תביעה חריגה של אב שביקש מחתנו להחזיר 300,000 שקלים, שהם מחצית ממתנה שניתנה לזוג לצורך רכישת ושיפוץ דירה. האב טען כי לו היה יודע שהזוג עומד להתגרש, לא היה מעניק את המתנה מלכתחילה. השופט מוטי לוי דחה את התביעה, תוך שמתח ביקורת נוקבת על התנהלות האב ומניעיו, ופסק כי עליו לשלם 25,000 שקלים הוצאות משפט.
הגשת התביעה התבצעה סמוך להגשת תביעת הגירושין של הבת נגד החתן. לפי פסק הדין, האב טען כי העניק לזוג סכום כולל של 600,000 שקלים – חצי ממנו כהון עצמי לרכישת דירה וחצי נוסף לשיפוץ הדירה. הדירה, שנרכשה מהורי החתן בסכום של 1,200,000 שקלים, מומנה על ידי המתנה הנטענת והלוואת משכנתא בגובה 900,000 שקלים.
האב הציג את עצמו כמי שפעל מתוך דאגה כנה לבתו. בכתב התביעה טען כי "במהלך השנים העביר סכומים רבים אל הצדדים כדי לאפשר להם לעמוד בהתחייבויותיהם, וכל זאת מתוך רצון לדאוג לרווחת בתו ונכדיו הקטינים, כאשר טובתם בלבד עמדה לנגד עיניו". לדבריו, המתנה ניתנה במטרה "להעניק להם את ההון הנדרש לרכישת הדירה, מתוך מחשבה כי הדבר יבטיח לבתו ביטחון ויציבות בדמות בית משלה, וכי יוכל לסייע לשקם את יחסיהם ולמנוע את גירושיהם".
החתן הציג גרסה שונה לחלוטין. הוא טען כי התובע "אינו תמים", וכי "בכל פעולה שהוא נקט כלפי הצדדים ובכלל בחייו, תמיד שקל בראש ובראשונה את טובתו האישית ואת התועלת האישית שיכולה לצמוח לו מהמהלך, גם כשמדובר בביתו, בעלה וילדיהם".
לגבי ההון העצמי, החתן טען כי הוריו הסכימו "להשהות את החזר הסכום ולקבלו בזמן שיהיה לצדדים נוח יותר מבחינה כלכלית" בשל המצב הכלכלי והמשבר הקורונה. באשר לשיפוצים, טען כי עלותם הייתה לכל היותר 50,000 שקלים.
השופט לוי דחה את טענות האב וקבע כי לא הצליח להוכיח את העברת הכספים הנטענת. הוא ציין כי עדויות עורך הדין שטיפל בעסקה ואם החתן סתרו את גרסתו. השופט ביקר במיוחד את הניסיון להציג את המתנה כ"עסקה", וכתב: "תמוהה בעיניי הגדרת המתנה כעסקה. להבנתי, לא ניתן לראות בהענקת מתנה של הורה לילדיו כ'עסקה', שבה צד אחד הוא ההורה הנותן והצד השני הוא מערכת היחסים של הילדים מקבלי המתנה".
השופט התייחס גם לבעייתיות בטענת האב שלא היה מודע למצב הזוגי של בני הזוג, ואמר: "התובע ידע היטב, שכן מעבר למריבות הרגילות של כל זוג צעיר עם ילדים... היו להם גם בעיות כלכליות שהשפיעו על חיי הזוגיות שלהם ועל עתידם, ובכל זאת הוא בחר שלא לברר את מצבם העתידי". השופט הדגיש כי לא ניתן להחשיב מתנה משפחתית כ"עסקה" שניתן לבטל בדיעבד רק בגלל אי התממשות הציפיות של ההורים.
コメント