בית המשפט העליון דחה לאחרונה באופן סופי את בקשתם של שבעה פועלים זרים מסין לקבלת תושבות קבע בישראל, לאחר 15 שנות עבודה בארץ. בכך אישרה השופטת יעל וילנר את ההחלטות שהתקבלו בשתי הערכאות הקודמות.
השבעה נכנסו לישראל בשנים 2006-2007 כעובדים זרים בענף הבנייה. רישיונות העבודה שלהם הוארכו מעת לעת על ידי שר הפנים, כשעבור שניים מהם הוארכו עד 2019, ואילו עבור חמישה אחרים – עד 2021. לפני כ-3.5 שנים דחה בית הדין לעררים בתל אביב את בקשתם של שלושה מהם לקבלת תושבות קבע. בהמשך, איחד בית המשפט תיקים דומים, ומספר המבקשים גדל לשבעה.
לטענת המדינה, "בהתאם לחוק הכניסה לישראל, אין למי שאינו אזרח ישראלי (או בעל אשרת עולה) זכות קנויה להתיישב בישראל", וזאת חרף תקופת שהייה ממושכת. ואולם השלושה לא ויתרו והגישו ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב.
גם במקרה זה קיבלה השופטת מיכל אגמון-גונן (בצילום) את טענת המדינה, שלפיה לשון החוק ברורה ותואמת את הרציונל העומד מאחוריו: מתן אשרה לעובדים זרים לתקופה קצובה, בכפוף להארכות שניתנות כחריג, כאשר העובד מודע לכך שמדובר בהארכת אשרת עבודה. "מלשון החוק לא נובע כי מי שנשאר בישראל ברישיון עבודה לתקופה ממושכת יזכה לקבל מעמד קבע", קבעה ודחתה את הערעור.
כנסיון אחרון, הגישו שבעת העובדים את בקשת הערעור לבית המשפט העליון, בה חזרו על הטענה כי שהותם הממושכת בישראל מצדיקה את מתן רישיונות קבע.
המדינה ומשרד הפנים, מצידם, טענו כי אין לעובדים זכות קנויה לקבלת מעמד קבע בישראל, וכי בהינתן שיקול הדעת הרחב של שר הפנים בענייני הגירה, אין מקום להתערב בהחלטותיו, שכן אלו אינן מייצרות שאלה משפטית עקרונית המצדיקה ערעור בגלגול שלישי.
אכן, בית המשפט העליון הסכים עם טענת משרד הפנים וקבע כי עניינם של המערערים אינו נופל בגדר המקרים החריגים המצדיקים מתן רשות לערער פעם נוספת. למעלה מהצורך, ציינה השופטת כי אף לגופו של עניין – כפי שנקבע בפסק הדין המנהלי – פרשנות המערערים לחוק, שלפיה הם זכאים לתושבות קבע בשל שהותם הממושכת בישראל, "אינה מעוגנת בלשון החוק או בתכליתו"
במסגרת זו, נדחתה טענה נוספת שהעלו העובדים הסינים, לפיה הארכת רישיונותיהם לתקופה ממושכת של כ-15 שנה בסך הכל נעשתה על ידי שר הפנים בחוסר סמכות. השופטת הבהירה כי אין בכך כדי לבסס תשתית לזכאותם למעמד קבע בישראל.
לפיכך, נדחתה בקשת הערעור, ובכך נקבע באופן סופי כי החלטת משרד הפנים שלא להעניק למערערים תושבות קבע התקבלה כדין, וכי עליהם לצאת מישראל לאלתר.
Comments