בית משפט השלום בתל אביב פסק לאחרונה כי על עיריית תל אביב והוועדה המקומית לתכנון ובנייה לפצות את צפריר ויסמן ואנדראה פינקרט בעלי דירה ביפו בסכום של כ-540 אלף שקל. הפיצוי ניתן בעקבות טענות כי המסגד הסמוך השתלט באופן לא חוקי על שטח סמוך, מה שהוביל לירידה משמעותית בערך הנכס.
התובעים רכשו דירת גן בפרויקט מגורים ברחוב בן גמליאל 10 ביפו, תוך שהם הסתמכו על המידע לפיו הנכס גובל בשטח המיועד, על פי התב"ע, לשמש כגינה ציבורית. עם זאת, בפועל, במקום שהעירייה תפתח את הגינה, היא איפשרה למסגד הבנוי על חלקה סמוכה להשתלט על השטח המיועד במהלך שנות בניית הפרויקט.
לדבריהם, כיום כמעט ואין מרווח בין גבול החצר שלהם לבין בית התפילה, דבר שיוצר תחושת מחנק מתמדת ומוביל למיעוט אור טבעי ולהפחתה בזרימת האוויר לדירה. בתביעה ציינו כי "חצר המסגד והמבנה עצמו יוצרים מראה מדכא, המזכיר צריפי פח הקיימים במחנות פליטים ברחבי העולם, וזאת למרות שמדובר בדירה בפרויקט מגורים יוקרתי".
בעלי הדירה טענו כי העירייה והוועדה המקומית פעלו ברשלנות ואחראיות למחדל, ולכן דרשו פיצוי בסך 600 אלף שקל בגין ירידת הערך של הנכס ועוגמת הנפש שנגרמה להם.
מנגד, טענו העירייה והוועדה המקומית כי אין אפשרות לתבוע בנזיקין בגין אי-אכיפת חוקי התכנון והבנייה. הן הוסיפו כי בעלי הדירה התרשלו בכך שלא בדקו באופן מעמיק את כל הנתונים הרלוונטיים בנוגע לתכנון במקום לפני רכישת הנכס.
עם זאת, השופטת רונית פינצ'וק-אלט קבעה כי בעלי הדירה ערכו בדיקות טרם רכישת הנכס ומצאו כי השטח הסמוך לחצרם מיועד לשמש כגינה ציבורית. לדבריה, הסתמכותם על מסמכים תכנוניים יצרה אצלם תחושת ביטחון לגבי השימוש בשטח, הנוף וערך הנכס. היא ציינה כי שינוי הייעוד והשתלטות המסגד על השטח בניגוד לייעוד המקורי וללא תהליך שקוף ומושכל מהווים פגיעה חמורה בציפיותיהם הלגיטימיות.
"העירייה לא טרחה להגיש ולו מסמך אחד בודד ממנו ניתן ללמוד על אודות השיקולים שעמדו לנגד עיניה נוכח קבלת הפשרה מול המסגד".
השאלה היחידה שנותרה לדיון הייתה האם העירייה והוועדה חבות כלפי בעלי הדירה בשל כך שמסגד כבר עמד על השטח שהיה אמור להיות גינה ציבורית במועד כניסתם לדירה. פסק הדין ענה על כך בחיוב: העירייה הייתה צריכה לוודא כי אכן תוקם גינה במקום, במיוחד לאור העובדה שהוטל על רוכשי הדירות בפרויקט תשלום מיוחד עבור פיתוח הגינה הציבורית.
לצורך הערכת ירידת הערך וכימות הנזק שנגרם לתובעים, מינתה השופטת מומחה מטעם בית המשפט. בחוות דעתו פירט המומחה את הקשיים שצפויים לבעלי הדירה בשל השארת המסגד במקום, כאשר נדמה כי הקושי המרכזי הוא הקרבה הרבה לבית התפילה.
התוכנית המפורטת קבעה כי המרחק בין קווי הבניין לא יפחתו משבעה מטרים, אך בפועל, בשל השארת בית התפילה, המרחק התקצר ל-1.4 מטרים, כפי שציין המומחה. הוא הוסיף כי לא רק שבעלי הדירה לא נהנים מגינה ציבורית, אלא הם גם נאלצים להתמודד עם מבנה ציבורי פעיל, סואן ורועש.
השוטפת אימצה את מסקנת המומחה, שלפיה ירידת הערך שנגרמה לבעלי הדירה עומדת על 480 אלף שקל. היא חייבה את העירייה והוועדה לשלם לבני הזוג את הסכום הנ"ל, בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 60 אלף שקל. וכן הנתבעות ישלמו הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 שקל לאיילון חברה לביטוח ו- 30,000 שקל להפניקס חברה לביטוח.
השורה התחתונה: השופטת רונית פינצ'וק-אלט נחשבת לשופטת עם מזג שיפוט נעים, שנוהגת להקל על הצדדים וליצור אווירה רגועה בדיונים. היא תמיד מקשיבה בסבלנות, נותנת לכל אחד מהצדדים הזדמנות להביע את עמדתו ומגיבה בנעימות. המאמץ שלה להבין את הצדדים השונים והגישה המאוזנת שלה מאפשרים לפתור סכסוכים מורכבים.
צילום: שלמה בוצ'צ'ו
Comments