חברה לציוד אלחוטי ובדיקות קרינה העסיקה במשך 18 שנים סמנכ"ל שירותים, הנדסאי חשמל ואלקטרוניקה, בהסכם עבודה שכלל סעיף אי־תחרות למשך שלוש שנים. לאחר פיטוריו, הגיש העובד תביעה נגד החברה על סך 3 מיליון שקל, בטענה להפרשי עמלות מכירה ולזכויות סוציאליות שלא שולמו.
מנגד, החברה הגישה תביעה שכנגד על סך כ־370 אלף שקל וביקשה מבית המשפט להוציא צו מניעה שיאסור על העובד להתחרות בה או להתקשר עם לקוחותיה עד להכרעת התביעה. בעת הגשת הבקשה, שבעה חודשים לאחר פיטוריו, כבר פתח העובד עסק עצמאי בתחום.
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דחה בשבוע שעבר את בקשת החברה. בהחלטה שניתנה על ידי השופט כאמל אבו קאעוד, נקבע כי פגיעה בחופש העיסוק מחייבת הוכחת "אינטרס לגיטימי" של המעסיק. דוגמה לכך היא מניעת שימוש בסודות מסחריים של החברה. עם זאת, נדרש להוכיח כי המעסיק השקיע משאבים מיוחדים בהכשרת העובד או שהעובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבותו להימנע מתחרות.
השופט קבע כי החברה לא הציגה ראיות מספקות לתמיכה בטענותיה. החברה טענה באופן כללי כי "הסוד המסחרי" שלה כולל שיטות עבודה שפותחו על ידה, מאגר לקוחות ומחירונים. עם זאת, בית הדין ציין שהתיאור היה כללי מדי והדגיש את הצורך להציג פרטים מדויקים, כגון תוכן מסוים, נוסחה ספציפית או רשימת לקוחות מוגדרת.
בית הדין ציין כי לעובד מומחיות ייחודית בתחום האלחוט והגלים האלקטרו-מגנטיים, וכי מספר הלקוחות הפוטנציאליים בענף זה מוגבל. הגבלת העובד מלעסוק בתחום זה עלולה לנתק אותו ממקור פרנסתו ולחייב אותו לחפש עבודה מחוץ לתחום התמחותו, דבר שנחשב להגבלה בלתי סבירה בנסיבות המקרה.
בית הדין קבע כי החברה לא הצליחה להוכיח שהשקיעה משאבים מיוחדים בהכשרת העובד, ואף לא סתרה את טענתו שהוא עצמו היה זה שפיתח את התחום במהלך עבודתו בחברה.
לפיכך, החברה תשלם הוצאות משפט ושכר־טרחת עורך דין בגובה 15 אלף שקל.
עו"ד עדי אלבוים, מומחה לדיני עבודה, ציין: "פסיקת ביה"ד תואמת להפליא את הלכות ביה"ד הארצי בנושא של הגבלת עיסוק באופן של אי תחרות. חוזי עבודה רבים כוללים הגבלה זו ללא משים, כאשר המעסיק כלל איננו מודע ליחסים המיוחדים המתקיימים בין צדדים לחוזה עבודה, לעומת צדדים לחוזה מסחרי רגיל. הפערים המובנים בין צדדים לחוזה עבודה, מחייבים נטל הוכחה מוגבר ורשימה מצומצמת של עילות, אשר בהתקיימן בלבד – ניתן יהיה לאכוף תניית אי תחרות לגבי עובד שחדל לעבוד".
Comments