השופט מחמוד שדאפנה קבע: הדירה תישאר בבעלות משותפת, אף שהבעל מימן רכישתה

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בני זוג ללא ילדים התגרשו, והאישה ביקשה לחלק את דירת המגורים שרכשו במהלך הנישואין. הדירה נרשמה על שם שניהם במשותף, והמשכנתה נלקחה במשותף אף היא. הבעל טען כי מרבית הסכום לרכישת הדירה מומן על ידו ממכירת דירה קודמת שהייתה בבעלותו, וכי הוא משלם לבדו את תשלומי המשכנתא.

לטענתו הרישום המשותף נעשה באופן פורמלי בלבד ולכן הוא זכאי לדירה במלואה. מנגד, האישה טענה כי היא זכאית לדירה על בסיס הרישום המחייב, ואף הוסיפה כי השקיעה כסף בשיפוצה. הבעל פנה לבית המשפט.

השופט מחמוד שדאפנה (בצילום) מבית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל, נצרת, דחה את תביעת הבעל בחודש שעבר וקבע כי הדירה שייכת לשני בני הזוג בחלקים שווים. בהחלטתו ציין השופט כי רישום הדירה כמשותפת מייתר את הצורך לבחון את מקור המימון ואת תרומת כל צד לרכישתה. השופט הסתמך על חוק המקרקעין, הקובע כי "רישום הזכויות במקרקעין מוסדרים מהווה ראיה חותכת לזהות הבעלים", וכי לא הוכח אחרת.

הבעל גם טען כי זיכרון דברים נחתם על ידיו בלבד מול הקונה, אך ביהמ"ש דחה את טענתו. "איני מקבל את טענת התובע, כי הנתבעת צורפה להסכם המכר כצד פורמלי בלבד לבקשת נציג הבנק, ואך ורק לצורך קבלת המשכנתא. התובע לא דאג להביא ראיות לטענות אלו".

השופט הגיע למסקנה כי כוונת בני הזוג הייתה שהדירה תשמש נכס משותף. לדבריו: "כאשר בני זוג רושמים נכס בבעלות משותפת, הרי ההנחה היא, שבני הזוג התכוונו לאיזון ולשוויון, וכל תרומת יתר של צד אחד היא בגדר ויתור או מתנה של צד זה לצד האחר".

השופט הדגיש כי גם במצב שבו רק אחד מבני הזוג נושא בתשלומי המשכנתא, אין בכך כדי לשלול את זכויותיו של הצד השני בנכס. בנוסף, בית המשפט השתכנע כי האישה תרמה כספים לשיפוץ ולהשבחת הדירה.